גרה ברהט, עובדת באמזון.

 

לפני למעלה מעשור השיקה ענקית האינטרנט אמאזון ,שירות מקוון מהפכני בשם :

"הטורקי המכני של אמאזון".

"הטורקי המכני" הוא סביבה וירטואלית שהיא בעצם שוק תעסוקה מקוון, זירת חילופין תוססת של מיקרו-משימות בתשלום, בין מציעים למבצעים מכל העולם, אתר למיקור-המון של עובדים (crowed sourcing), בורסה למעסיקים ומועסקים וגם מענה לצורך גובר והולך בשוק של השלמת משימות ספציפיות באמצעות בינת אדם, היות שהבינה המלאכותית מתקשה בהן, או שעלות ביצוע המשימה, ע"י אדם מתאימה ומשתלמת יותר.

בזירת השרות של "אמזון טורק" אפשר למצוא בכל רגע נתון , הצעות למאות אלפי מיקרו-משימות לביצוע כשתעריפן בצידן. למשל: מעסיק שמציע לתמלל לאנגלית סרטון וידאו תמורת 40 דולר לשעת עבודה או מזמין לענות על סקר קצר תמורת 20 סנט. ישנן משימות הדורשות מיומנות מקצועית גבוהה וידע בשפה, למשל לבצע פעולות מחקר בחשבונות טוויטר עבור חברה מסחרית אך ישנן גם משימות הדורשות מיומנות נמוכה שאינה דורשת ידיעת שפה כלל, למשל זיהוי שברי מטוס או גופות נעדרים ברצפי תמונות מאזורי החיפוש בים. המערכת מתווכת בין המציעים למבצעים ומהווה זירת תעסוקה תוססת ביותר 24/7 , 365 יום בשנה.333333

Amazon Mechnical Turk.

 

אמאזון טורק איננה הסביבה היחידה המציעה כיום שרות כזה. אך עבורינו העוסקים בעולם התעסוקה זוהי זירה מענינת מסיבות רבות. הטריוויאליות שבהן קשורות לכך שבתהליך קידום התעסוקה אנו יכולים להפנות לזירה כזו מגווני תעסוקה לצורך השלמת הכנסה מעבודת פרילנס ולחילופין אנו יכולים לעניין מעסיקים להציב בזירה זו משימות שעליהם להשלים במהירות ותמורת מחירי שוק כדאיים.

ישנן דוגמאות מוצלחות של מעסיקים ומועסקים שהפיקו תועלת מרובה מהשימוש ב"טורקי המכני".

למשל, ממשלת ארה"ב באמצעות DARPA , בנתה מנוע תרגום אוטומטי מערבית לאנגלית. המנוע למד את השפה הערבית ותרגם מליוני מסמכים ביום עבור עובדי המימשל האמריקאי. אולם עם עליית הרשתות החברתיות התגלו בו תקלות וטעויות רבות. הדבר נבע מכך שהשפה הנהוגה ברשתות החברתיות שונה מהותית מהשפה הרשמית או הבירוקרטית וכך נוצר בלבול גדול. בהברקה של אחד היועצים הצעירים, הוחלט להוציא את מנוע התרגום ל"השתלמות ושידרוג" בסיוע אלפי "מורים פרטיים לערבית" שילמדו אותו את אוצר המילים והתחביר העדכני. וכך בסיוע פרילנסרים דוברי ערבית שנענו להצעות ב"אמאזון טורק" הצליח המימשל במהירות שיא של 8 שבועות להביא את המנוע לרמת עדכון מלאה. התחשיב לימד שהעלות עמדה על עשירית מהעלות של תרגום בשיטה שבה עבדו עד אז.

בצפיה בסרטון וידאו בן 7 דקות הזה תוכלו ללמוד על השימוש הנפלא שעשתה פרופ' טארה מקליסטר –ביון בזירת "הטורקי המכני" לצורך מחקרה.44444

ישנם עוד מקרים רבים של שימוש מושכל באתר. מדווח למשל שעובדי צווארון כחול רבים מאוד בברזיל, נוהגים לנצל את שעות הנסיעה הארוכות עד מאוד שלהם לעבודה וממנה במילוי מיקרו- משימות מאתר הטורק ובכך לממן את דמי נסיעתם הלוך ושוב לעבודה.הדבר מתאפשר בשל תשתית תקשורת סלולרית משובחת במיוחד בברזיל, היותו של השרות נפוץ ומקובל בקרב מעסיקים ויכולתם של העובדים לבצע משימות אלו בקלות על מכשירי הסמארטפון שברשותם.

זירת ה"טורק" מענינת גם בכך שהיא מפגישה אותנו עם צורת תעסוקה היברידית המשלבת בין יכולות אדם ומכונה. ובמידה מסוימת בכך היא גם נבדלת מזירות שעיקר ענינן הוא עבודות פרילנס. כזה הוא המקרה של חברת Channel Intelligence המוסיפה למאגר הנתונים שלה מעל 50 אלף מוצרים מדי יום ואלו זקוקים לקיטלוג חכם אחרת יתקשו המחפשים באתר החברה לאתרם. שרותי הקטגוריזציה והקלאסיפיקציה האיכותיים של החברה מאפשרים לקונים ולמוכרים לקבל שרות מדויק ויעיל יותר וככל שהקטלוג מדויק כך עולה עקומת המכירות באתר.80 אחוז של עבודת איתור המוצרים החדשים נעשית על ידי האלגוריתמים במכונה וההשלמה של ה 20 אחוז האנושיים מתבטאת בקיטלוג המדויק. השילוב האיכותי המנצח של מאגרי המידע עדכניים ומקוטלגים של החברה מתאפשר בגלל חלוקת משימות נפרדת ומתאימה למכונה ולאדם. מעורבותה של בינת האנוש משלימה ומשתלמת הן בגלל עלותה הזולה והן בגלל שבני אדם חושבים כמו הגולשים המחפשים באתר ואחרת מבינה מלאכותית שמקטלגת אחרת.השימוש במקרה זה באמזון טורק מבטא ערכים של פריון וצמיחה המושגים מהעסקת אדם ומכונה באופן אופטימלי הממצה את הערך המוסף של יכולותיהם.

זירות עבודה מקוונות כמו אמאזון טורק הן חלק מכלכלת תעסוקת הענן המתרחבת. השנים האחרונות מלמדות כי זהו בעצם יקום תעסוקתי מקביל ומרחב תעסוקתי מגוון מתפתח וחשוב. חשיבותו רבה בעיקר בשל היותו גמיש ודינמי להכנסה נוספת גם לבעלי מיומנויות נמוכות, גם למשלימי הכנסה או מובטלים וגם למי שמתפרנסים דרך קבע מעבודות פרילנס.

עולה איפוא השאלה האם היה נכון שממשלת ישראל תיכנס כשחקן מוביל בזירה זו ? למשל תסייע לשוק הפרילנס כמעסיק הגדול ביותר במשק בכך שתזרים אליו אלפי מיקרו-משימות שהן חלק ממשימות משרדיה הרבים? האם נכון להקים גירסא ציונית עברית כמו זו של אמאזון טורק ולדרוש ש 5 אחוז או יותר ממשימות המשרדים והחברות הציבוריות יחויבו להתבצע אך ורק דרכה? האם זהו חלקו המשלים והשוויוני של חוק חובת המכרזים בגירסת הזוטא שלו לעצמאיים, עוסקים קטנים ופטורים ? רכיב משלים לחובת העסקת מוגבלי תנועה במשרדי הממשלה? האם זו עוד משימה לאומית למיזם ישראל דיגיטלית? מיזם לאומי של סלילת נתיבי נגישות מהפריפריה לכלכלת הענן בנוסף לרכבות וכבישים? או שאולי כדאי שהרגולטור לא יתערב ויניח לכוחות השוק ? מה המשמעות המיסויית של הכנסת מטבע זר רב למדינה על ידי העסקת עובדים ישראליים בזירה בינלאומית בה המעסיקים נמצאים בחו"ל? מה המשמעות של יצוא משימות ממעסיקים ישראליים לזירה שכזו? מהן המשמעויות של דיני העבודה והזכויות הסוציאליות של עובדי כלכלת הענן והפרילנס בישראל? כיצד ניתן למנף זירות שכאלו לתעסוקת אוכלוסיה דוברת ערבית? תעסוקה בפריפריה? תעסוקת סטודנטים? או תעסוקת מעוטי השכלה הזקוקים לסביבות תעסוקה מתאימות קוגניטיבית וגמישות במקום ובזמן? איך מנגישים את מרחב ההזדמנויות התעסוקתיות של הטורק לפרילנסרים ברהט? אמאזון טורקי וננוח.

מענה חברתי יצירתי לנזקי ה"חדשנות המשבשת"

השינויים הכלכליים החברתיים והתעסוקתיים הקשורים בשינויים שמביאה עמה הטכנולוגיה המאיצה של המאה ה 21, מתחילים להניב לא רק דיון ותיאור של הבעיות והאתגרים, אלא גם התחלה של מתן מענים אפשריים לאתגרים הללו.

כזה הוא הענין סביב המהלך שהתרחש בסידני-אוסטרליה בתחילת שנת 2016 המתיחס לאתגר של כניסת חברת אובר (UBER) לאזור. המענה המענין של הגורמים החברתיים והרגולטיביים האוסטרליים יכול לשמש כמקרה מדגים למהלך יצירתי ופורץ דרך במבחן ההתמודדות החברתית עם נזקי הסופה שמחוללת הטכנולוגיה המאיצה.

תחילה לתיאור הבעיה:

חברת אובר מפעילה אפליקציה המאפשרת לכל נהג רכב פרטי להירשם לאפליקציה ובאמצעותה לקבל פניות מנוסעים סמוכים המעונינים לחלוק עמו את הוצאות הנסיעה ליעד המשותף. חברת אובר גוזרת קופון מכל נסיעה שכזו, בעל הרכב זוכה להשתתפות בהוצאות הדלק ותחזוקת הרכב, הנוסע או הנוסעים שמחים על הזמינות והגמישות וכמובן החיסכון בהוצאות. איכות-הסביבה מרוויחה אף היא בגדול. המפסידים העיקריים הם כמובן נהגי המוניות. לא רק שכמות הנוסעים הנזקקים לשירותי ההסעה שלהם יורדת פלאים, אלא שבניגוד לנהגי אובר חלה עליהם מערכת מעמיסה של הוצאות סביב הסמכתם לתפקיד, תשלומי ביטוח, בטיחות ושאר רגולציה ההופכת את התחרות ללא הוגנת ואף מפלה לרעה. נהגי מוניות נדרשים גם כידוע לשלם סכום גבוה של עשרות אלפי דולר כדי לקנות רשיון ("מספר") ולטענתם זהו סכום ששילמו למדינה מתוך הבנה שזהו נכס מניב וסחיר. ברכישת הרשיון הסתמכו על האפשרות למכור אותו בעתיד ולצרף את סכום המכירה להכנסה הפנסיונית שלהם. כל זה כאמור משתנה כשאובר נכנסת לתמונה.

במדינות רבות בעולם נתקלו נהגי המוניות והרשויות באתגר שהציבה אובר ולא בכולן נמצא מוצא. בברזיל, פקיסטן וצרפת פרצו מהומות של נהגי מוניות בהובלת איגודי העובדים ואלו אף נהגו להזמין נהגי אובר לכתובות מסוימות שם המתינו לנהגי אובר והיכו אותם באלימות. במקומות אחרים פנו נהגי המוניות לבתי המשפט ואף איימו "לסגור את כבישי המדינה" עד להסרת האפליה.

1212121

אובר היא כיום חברה בעלת שווי שוק של כ 70 מילארד דולר. שווי שוק זה הושג במשך כ 7 שנות פעילותה אולם האפקט שלה במגה-ערים במערב הורגש כבר בשנה הראשונה לפעולתה. בעקבותיה צצו חברות רבות המחקות אותה כך ששוק שירותי ההסעה בתשלום חווה את מה שפרופ' קלייטון כריסטיאנסן קרא : "חדשנות משבשת" (Disruptive innovation). תופעה זו שמקבילותיה בענף המלונאות הן AIRBNB או SPACE-X בתחום החלל או WEWORK בתחום המשרדים הופכת להיות יותר ויותר נפוצה. טכנולוגיה חדשנית משנה במהירות רבה את פני השוק, השחקנים השונים מוצאים את עצמם לפתע במצב חדש ששינה את הסדר הקיים לרוב לטובת הלקוחות ולרעת נותני השירות. המימשל מאחר לזהות את הבעיה והתערבותו נמתחת על פני זמן רב מדי בשל תהליכים משפטיים בירוקרטיים ופוליטיים.המענה האוסטרלי לאתגר של אובר מענין איפוא כסוג של התמודדות עקרונית עם תופעה רוחבית מעמיקה של החברה האזרחית החווה את תוצאות ה"חדשנות המשבשת".

הפתרון שהושג בסידני הושג על ידי גורמים אזרחיים-חברתיים שונים שהתאמצו יחד עם גורמי המימשל למצוא נקודת איזון ופיצוי הולמת. הנחת המוצא של כל הנוגעים בדבר היתה שאובר ומתחרותיה בשוק אפליקציות התחבורה השיתופית אינן תופעה שעתידה להעלם אלא להתרחב. אזרחי המדינה הצביעו באגודליהם והזמינו את נהגי אובר בקצב הולך וגובר. נהגי המוניות עצמם, הבינו שהדרך היחידה להתמודד עם האתגר היא להצטרף למגמה וליהנות מכח השוק העולה. המימשל הסכים שיש לשאוף להשוואת תנאים ולאפשר לנהגי מוניות לפעול בתנאי השוק החדשים, כלומר להציע נסיעה משותפת לכמה נוסעים בנסיעה אחת וכן לפצות את הנהגים שרכשו "מספר" בעלות ניכרת. הסיכום היה שתוקם קרן פיצויים אשר תקבל 1$ אוסטרלי מכל נסיעה שיתופית שתתבצע באובר או במונית בשנים הקרובות, הסכום שיצטבר יאפשר לפצות את נהגי המוניות ולהשיב להם את עשרות אלפי הדולרים ששילמו בגין רשיון. כך תיפסק האפליה וכולם יפעלו בתנאי שוק זהים..

האם אנו עדים כאן לתחילתה של תופעה חברתית חדשה, המכילה את "החדשנות הטכנולוגית המשבשת" כברכה כלכלית חברתית וסביבתית אך מוכנה בה בעת לפצות את הנפגעים המיידים בדור המעבר? האם גמישות מסוג זה, בה כל המעורבים בדבר תורמים לפתרון הצודק, תיתכן גם במקומות אחרים בעולם? גם במגזרי שוק הדיור והעבודה השיתופית? כלומר מעבר למקרה של אובר האם יש כאן תבנית אזרחית לפתרון חברתי הוגן כשפגיעתה של החדשנות המשבשת גורמת לאפליה? מה אנו יודעים היום להגיד על "אוכלוסיות הסיכון" של החדשנות המשבשת? הטכנולוגיה מאיצה ומשנה סקטורים רבים, אזי מי מזהה את הנפגעים היום או בעתיד? מי יקבע את גובה הפיצוי? מה יהיו הקריטריונים המגדירים את הפתרון הראוי והצודק? שכן שלא בכל התחומים כמו אצל נהגי המוניות ניתן לאמד נזק מדויק? האם אנו נערכים ליום שבו הביטוח הלאומי הישראלי יכיר בטענת עובדים שאיבדו את מקום עבודתם בשל כניסת "חדשנות משבשת" לתחומם? האם תתקבל בבית המשפט טענת הביטוח הלאומי כי אם ניתנה התראה מוקדמת בדבר השינוי הצפוי בשוק והעובד לא נקט בתהליכי התאמה וגיוון תעסוקתי מתבקשים, הרי שעליו לשאת בתוצאות ולא לקבל פיצויים מכספי הציבור? מהי התראה מוקדמת? מיהם הגורמים המוסמכים להנפיק "אזהרת מסע תעסוקתית" לאזורי הסיכון של תעסוקת המאה ה-21?

מי פנוי ברמי לוי? כתב: יעקב מתן

האם הייתם מפנים מחפשי עבודה לעבוד בחברה שהמודל הכלכלי שלה שונה מהמודל המקובל של מעסיק ועובדים שכירים?

השאלה הזו עלתה בעקבות הכתבה אודות אפליקציית Instacart  במוסף כלכליסט. חברת אינסטכרט מבצעת משלוחי מזון והבאתם לבית הלקוח. מעין 'אובר' של עולם הקניות.

החברה מונה כ-300 עובדי מטה, ביניהם מהנדסים המשפרים את האלגוריתם הייחודי שפיתחה החברה לניהול חכם של מערך ליקוט המצרכים ומשלוחם לבית הלקוח. כמו כן, עובדים בחברה כ-7,000 מלקטים מוסמכים, רובם מהגרים, מקומיים בעלי השכלה נמוכה וכן פנסיונרים, אמהות חד הוריות ועובדים מזדמנים. המלקטים עוברים הכשרה בסיסית, שרובה מקוון.

החברה פועלת בהצלחה בערי ענק כמו סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, סיאטל, וושינגטון ושיקגו. הלקוחות יכולים להזמין מוצרים דרך האפליקציה, בכל שעה משעות היום והלילה, וגם מיותר מסופר אחד. האלגוריתם של האפליקצייה מחשב בזמן אמת מי המלקט הזמין, הקרוב והמתאים ביותר לביצוע המשימה, מחברת ביניהם וגם בין הסופרמרקט הקרוב, עם מספר המצרכים הזמין ביותר ובסיום המשלוח גם מוודאת קבלת התשלום מהלקוח, העברת העמלה מהסופרמרקט ושכר המשימה למלקט. האלגוריתם ממשיך, לומד ומפיק לקחים מכל משימה ומצליח לשפר את איכות הביצוע שלו בעשרות אחוזים בשנה.

הלקוחות, חלקם בעלי מוגבלויות גופניות או קשישים, מרוצים. זהו רווח גם לסביבה, הן מבחינת זיהום האוויר והן מבחינת צפיפות ורעש. הסופרמרקטים נהנים מרכש מוגבר ללא צורך בהגדלת מרחבי המכירה והחיסכון בזמן להורים עסוקים, רב ביותר.

למי זה כדאי?

מנקודת ראות תעסוקתית חברה זו יכולה לשמש מקרה מבחן מרתק.

היא מעסיקה מאות עובדי מטה, חדשנותה הביאה אותה תוך פרק זמן קצר לאיתנות פיננסית (שווי 2 מיליארד דולר), החברה מפתחת טכנולוגיה איכותית רלוונטית לתחומי קמעונאות נוספים, מעסיקה אלפי מלקטים משכבת אוכלוסייה חלשה הפגיעה במיוחד לנזקי הטכנולוגיה החדשה, כאשר הכשרתם הבסיסית נעשית באמצעי למידה מקוונים. היא מעניקה להם זהות שייכות ועיסוק מכניס ומתמרץ.

עד כאן הכל טוב ויפה, אך מסתבר שיש הסבורים שהתנהלות החברה בעייתית והמודל הכלכלי שלה מעורר מחלוקת. לרבים מוותיקי עולם הטכנולוגיה היא מזכירה את חברת  WebVan, אחד הסמלים המובהקים של בועת הדוט. קום שביקשה אף היא להביא לעולם את בשורת המשלוחים המקוונים מהסופר. סיפורה של WebVan היה קצר וכואב, וכשהבועה התפוצצה צנח שוויה בתוך שנה וחצי מ־8 מיליארד דולר לאפס.

בעמק הסיליקון חוששים כבר זמן רב שהתקופה הנוכחית היא בועה נוספת, ומיקור חוץ של קניות נתפס כעניין בועתי: אחרי הכל, אם זו פעולה אנושית כה בסיסית, למה לשלוח מישהו לעשות אותה במקומך?

האם זה אומר שתוך ימים בודדים עלולים עובדי החברה למצוא את עצמם מובטלים?

גם בעולם שהמושג ביטחון תעסוקתי לא ממש קיים בו יש דרגות של חשיפה לסיכון ולדעת המבקרים המלקטים נמצאים ברמת חשיפה גבוהה ביותר.

הנהלת החברה משוכנעת שלא כך הוא. WebVan השקיעה מיליונים בבנייה ובתחזוקה של מחסני ענק של מוצרי מזון משלה אך לאינסטכרט אין מחסנים או מלאי פיזי כלל. הנכסים שלה הם הטכנולוגיה וריבוי הלקוחות והשליחים, שמקצרים את זמני המשלוח ומוזילים אותו. כמו אובר, גם היא מנצלת את יתרון הגודל והקרבה הפיזית.

ביקורת אחרת מתייחסת לתנאי ההעסקה של המלקטים. בשונה מעובדי המטה, אין בין המלקטים לחברה יחסי עובד מעביד. אלו מוגדרים כקבלנים עצמאיים נטולי זכויות סוציאליות. החברה מעדיפה לכנות את המודל שלה כ"מיקור המונים מנוהל", ותפיסה זו הפכה אותה לאטרקטיבית בעיני משקיעים. המלקטים עוברים הכשרה קצרה באמצעות "אוניברסיטת אינסטכרט" — קורס אונליין שמנחה אותם כיצד לבחור מוצרים, ובמיוחד פירות וירקות ("לא רך מדי, לא קשה מדי"), ומסביר להם על המדדים שלפיהם נמדדת יעילותם. כל סרטון הסבר מלווה בבוחן, וזמן הלימוד נמשך כמה שעות.

לדעת המבקרים, רכיב זה של הכשרה הינו בעלי סממן מובהק של יחסי עובד מעביד. בתחילת 2015, אף נעשה ניסיון להגיש נגד אינסטכרט תביעה ייצוגית בסן פרנסיסקו בגין שיטת ההעסקה שלה. ואולם, במהלך השנה האחרונה קלטה החברה מאות מתוך המלקטים, הפועלים בתוך החנויות, כעובדים במשרה חלקית, והחלה להציע מסלול קריירה לשכירים. הסיבה המוצהרת הייתה רצון להתמקצע ("קניות הן חוויה מורכבת ואנחנו רוצים לספק פיקוח והכשרה, דבר שיכול להיעשות רק כשמדובר בעובדים", אמר המנכ"ל מהטה- מהגר הודי בעצמו), אך קשה לנתק את המהלך מהביקורת הגוברת.

לנו, העוסקים באתגרי עתיד התעסוקה, מהווה הדיון סביב אינסטכרט כר פורה למחשבה.

החברה מציעה ללא ספק מודל של כלכלה שיתופית שיש בו רווחים רבים לאוכלוסיות שונות ובוודאי למדדי פריון וצמיחה.

הרבה שאלות עולות, ביניהן האם מוצדקת הביקורת המוטחת בחברה? האם נכון להשית עליה אוטומטית את כל חוקי העבודה של הכלכלה הישנה? מה מקומו של הרגולטור? האם עליו לאפשר מרחב התהוות לפני שיכתיב אכיפה? ואולי בכלל נכון להעניק תמריצים לחברה כזו? אולי זהו חלקה של החברה האזרחית לעודד ולסייע בהגברת הרכש באמצעות חברות כמו אינסטכרט כדי לספק יותר עבודה למלקטים? מה מקומם של המלקטים? האם נכון להציע להם בחירה בין מסלול שכיר ויציב לבין מסלול פרילנס? האם כמקדמי תעסוקה הייתם מפנים עובדים לחברה שכזו? מהם השיקולים בעד ונגד?

כאמור, זהו מקרה מבחן den cholesterinspiegel senken – wie geht das? | ohnerezeptfreikauf מעניין בו טכנולוגיה חדשנית מאפשרת מודל תעסוקתי חדש אך בו זמנית מעלה שאלות מסדר חדש.