מי פנוי ברמי לוי? כתב: יעקב מתן

האם הייתם מפנים מחפשי עבודה לעבוד בחברה שהמודל הכלכלי שלה שונה מהמודל המקובל של מעסיק ועובדים שכירים?

השאלה הזו עלתה בעקבות הכתבה אודות אפליקציית Instacart  במוסף כלכליסט. חברת אינסטכרט מבצעת משלוחי מזון והבאתם לבית הלקוח. מעין 'אובר' של עולם הקניות.

החברה מונה כ-300 עובדי מטה, ביניהם מהנדסים המשפרים את האלגוריתם הייחודי שפיתחה החברה לניהול חכם של מערך ליקוט המצרכים ומשלוחם לבית הלקוח. כמו כן, עובדים בחברה כ-7,000 מלקטים מוסמכים, רובם מהגרים, מקומיים בעלי השכלה נמוכה וכן פנסיונרים, אמהות חד הוריות ועובדים מזדמנים. המלקטים עוברים הכשרה בסיסית, שרובה מקוון.

החברה פועלת בהצלחה בערי ענק כמו סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, סיאטל, וושינגטון ושיקגו. הלקוחות יכולים להזמין מוצרים דרך האפליקציה, בכל שעה משעות היום והלילה, וגם מיותר מסופר אחד. האלגוריתם של האפליקצייה מחשב בזמן אמת מי המלקט הזמין, הקרוב והמתאים ביותר לביצוע המשימה, מחברת ביניהם וגם בין הסופרמרקט הקרוב, עם מספר המצרכים הזמין ביותר ובסיום המשלוח גם מוודאת קבלת התשלום מהלקוח, העברת העמלה מהסופרמרקט ושכר המשימה למלקט. האלגוריתם ממשיך, לומד ומפיק לקחים מכל משימה ומצליח לשפר את איכות הביצוע שלו בעשרות אחוזים בשנה.

הלקוחות, חלקם בעלי מוגבלויות גופניות או קשישים, מרוצים. זהו רווח גם לסביבה, הן מבחינת זיהום האוויר והן מבחינת צפיפות ורעש. הסופרמרקטים נהנים מרכש מוגבר ללא צורך בהגדלת מרחבי המכירה והחיסכון בזמן להורים עסוקים, רב ביותר.

למי זה כדאי?

מנקודת ראות תעסוקתית חברה זו יכולה לשמש מקרה מבחן מרתק.

היא מעסיקה מאות עובדי מטה, חדשנותה הביאה אותה תוך פרק זמן קצר לאיתנות פיננסית (שווי 2 מיליארד דולר), החברה מפתחת טכנולוגיה איכותית רלוונטית לתחומי קמעונאות נוספים, מעסיקה אלפי מלקטים משכבת אוכלוסייה חלשה הפגיעה במיוחד לנזקי הטכנולוגיה החדשה, כאשר הכשרתם הבסיסית נעשית באמצעי למידה מקוונים. היא מעניקה להם זהות שייכות ועיסוק מכניס ומתמרץ.

עד כאן הכל טוב ויפה, אך מסתבר שיש הסבורים שהתנהלות החברה בעייתית והמודל הכלכלי שלה מעורר מחלוקת. לרבים מוותיקי עולם הטכנולוגיה היא מזכירה את חברת  WebVan, אחד הסמלים המובהקים של בועת הדוט. קום שביקשה אף היא להביא לעולם את בשורת המשלוחים המקוונים מהסופר. סיפורה של WebVan היה קצר וכואב, וכשהבועה התפוצצה צנח שוויה בתוך שנה וחצי מ־8 מיליארד דולר לאפס.

בעמק הסיליקון חוששים כבר זמן רב שהתקופה הנוכחית היא בועה נוספת, ומיקור חוץ של קניות נתפס כעניין בועתי: אחרי הכל, אם זו פעולה אנושית כה בסיסית, למה לשלוח מישהו לעשות אותה במקומך?

האם זה אומר שתוך ימים בודדים עלולים עובדי החברה למצוא את עצמם מובטלים?

גם בעולם שהמושג ביטחון תעסוקתי לא ממש קיים בו יש דרגות של חשיפה לסיכון ולדעת המבקרים המלקטים נמצאים ברמת חשיפה גבוהה ביותר.

הנהלת החברה משוכנעת שלא כך הוא. WebVan השקיעה מיליונים בבנייה ובתחזוקה של מחסני ענק של מוצרי מזון משלה אך לאינסטכרט אין מחסנים או מלאי פיזי כלל. הנכסים שלה הם הטכנולוגיה וריבוי הלקוחות והשליחים, שמקצרים את זמני המשלוח ומוזילים אותו. כמו אובר, גם היא מנצלת את יתרון הגודל והקרבה הפיזית.

ביקורת אחרת מתייחסת לתנאי ההעסקה של המלקטים. בשונה מעובדי המטה, אין בין המלקטים לחברה יחסי עובד מעביד. אלו מוגדרים כקבלנים עצמאיים נטולי זכויות סוציאליות. החברה מעדיפה לכנות את המודל שלה כ"מיקור המונים מנוהל", ותפיסה זו הפכה אותה לאטרקטיבית בעיני משקיעים. המלקטים עוברים הכשרה קצרה באמצעות "אוניברסיטת אינסטכרט" — קורס אונליין שמנחה אותם כיצד לבחור מוצרים, ובמיוחד פירות וירקות ("לא רך מדי, לא קשה מדי"), ומסביר להם על המדדים שלפיהם נמדדת יעילותם. כל סרטון הסבר מלווה בבוחן, וזמן הלימוד נמשך כמה שעות.

לדעת המבקרים, רכיב זה של הכשרה הינו בעלי סממן מובהק של יחסי עובד מעביד. בתחילת 2015, אף נעשה ניסיון להגיש נגד אינסטכרט תביעה ייצוגית בסן פרנסיסקו בגין שיטת ההעסקה שלה. ואולם, במהלך השנה האחרונה קלטה החברה מאות מתוך המלקטים, הפועלים בתוך החנויות, כעובדים במשרה חלקית, והחלה להציע מסלול קריירה לשכירים. הסיבה המוצהרת הייתה רצון להתמקצע ("קניות הן חוויה מורכבת ואנחנו רוצים לספק פיקוח והכשרה, דבר שיכול להיעשות רק כשמדובר בעובדים", אמר המנכ"ל מהטה- מהגר הודי בעצמו), אך קשה לנתק את המהלך מהביקורת הגוברת.

לנו, העוסקים באתגרי עתיד התעסוקה, מהווה הדיון סביב אינסטכרט כר פורה למחשבה.

החברה מציעה ללא ספק מודל של כלכלה שיתופית שיש בו רווחים רבים לאוכלוסיות שונות ובוודאי למדדי פריון וצמיחה.

הרבה שאלות עולות, ביניהן האם מוצדקת הביקורת המוטחת בחברה? האם נכון להשית עליה אוטומטית את כל חוקי העבודה של הכלכלה הישנה? מה מקומו של הרגולטור? האם עליו לאפשר מרחב התהוות לפני שיכתיב אכיפה? ואולי בכלל נכון להעניק תמריצים לחברה כזו? אולי זהו חלקה של החברה האזרחית לעודד ולסייע בהגברת הרכש באמצעות חברות כמו אינסטכרט כדי לספק יותר עבודה למלקטים? מה מקומם של המלקטים? האם נכון להציע להם בחירה בין מסלול שכיר ויציב לבין מסלול פרילנס? האם כמקדמי תעסוקה הייתם מפנים עובדים לחברה שכזו? מהם השיקולים בעד ונגד?

כאמור, זהו מקרה מבחן den cholesterinspiegel senken – wie geht das? | ohnerezeptfreikauf מעניין בו טכנולוגיה חדשנית מאפשרת מודל תעסוקתי חדש אך בו זמנית מעלה שאלות מסדר חדש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *