מענה חברתי יצירתי לנזקי ה"חדשנות המשבשת"

השינויים הכלכליים החברתיים והתעסוקתיים הקשורים בשינויים שמביאה עמה הטכנולוגיה המאיצה של המאה ה 21, מתחילים להניב לא רק דיון ותיאור של הבעיות והאתגרים, אלא גם התחלה של מתן מענים אפשריים לאתגרים הללו.

כזה הוא הענין סביב המהלך שהתרחש בסידני-אוסטרליה בתחילת שנת 2016 המתיחס לאתגר של כניסת חברת אובר (UBER) לאזור. המענה המענין של הגורמים החברתיים והרגולטיביים האוסטרליים יכול לשמש כמקרה מדגים למהלך יצירתי ופורץ דרך במבחן ההתמודדות החברתית עם נזקי הסופה שמחוללת הטכנולוגיה המאיצה.

תחילה לתיאור הבעיה:

חברת אובר מפעילה אפליקציה המאפשרת לכל נהג רכב פרטי להירשם לאפליקציה ובאמצעותה לקבל פניות מנוסעים סמוכים המעונינים לחלוק עמו את הוצאות הנסיעה ליעד המשותף. חברת אובר גוזרת קופון מכל נסיעה שכזו, בעל הרכב זוכה להשתתפות בהוצאות הדלק ותחזוקת הרכב, הנוסע או הנוסעים שמחים על הזמינות והגמישות וכמובן החיסכון בהוצאות. איכות-הסביבה מרוויחה אף היא בגדול. המפסידים העיקריים הם כמובן נהגי המוניות. לא רק שכמות הנוסעים הנזקקים לשירותי ההסעה שלהם יורדת פלאים, אלא שבניגוד לנהגי אובר חלה עליהם מערכת מעמיסה של הוצאות סביב הסמכתם לתפקיד, תשלומי ביטוח, בטיחות ושאר רגולציה ההופכת את התחרות ללא הוגנת ואף מפלה לרעה. נהגי מוניות נדרשים גם כידוע לשלם סכום גבוה של עשרות אלפי דולר כדי לקנות רשיון ("מספר") ולטענתם זהו סכום ששילמו למדינה מתוך הבנה שזהו נכס מניב וסחיר. ברכישת הרשיון הסתמכו על האפשרות למכור אותו בעתיד ולצרף את סכום המכירה להכנסה הפנסיונית שלהם. כל זה כאמור משתנה כשאובר נכנסת לתמונה.

במדינות רבות בעולם נתקלו נהגי המוניות והרשויות באתגר שהציבה אובר ולא בכולן נמצא מוצא. בברזיל, פקיסטן וצרפת פרצו מהומות של נהגי מוניות בהובלת איגודי העובדים ואלו אף נהגו להזמין נהגי אובר לכתובות מסוימות שם המתינו לנהגי אובר והיכו אותם באלימות. במקומות אחרים פנו נהגי המוניות לבתי המשפט ואף איימו "לסגור את כבישי המדינה" עד להסרת האפליה.

1212121

אובר היא כיום חברה בעלת שווי שוק של כ 70 מילארד דולר. שווי שוק זה הושג במשך כ 7 שנות פעילותה אולם האפקט שלה במגה-ערים במערב הורגש כבר בשנה הראשונה לפעולתה. בעקבותיה צצו חברות רבות המחקות אותה כך ששוק שירותי ההסעה בתשלום חווה את מה שפרופ' קלייטון כריסטיאנסן קרא : "חדשנות משבשת" (Disruptive innovation). תופעה זו שמקבילותיה בענף המלונאות הן AIRBNB או SPACE-X בתחום החלל או WEWORK בתחום המשרדים הופכת להיות יותר ויותר נפוצה. טכנולוגיה חדשנית משנה במהירות רבה את פני השוק, השחקנים השונים מוצאים את עצמם לפתע במצב חדש ששינה את הסדר הקיים לרוב לטובת הלקוחות ולרעת נותני השירות. המימשל מאחר לזהות את הבעיה והתערבותו נמתחת על פני זמן רב מדי בשל תהליכים משפטיים בירוקרטיים ופוליטיים.המענה האוסטרלי לאתגר של אובר מענין איפוא כסוג של התמודדות עקרונית עם תופעה רוחבית מעמיקה של החברה האזרחית החווה את תוצאות ה"חדשנות המשבשת".

הפתרון שהושג בסידני הושג על ידי גורמים אזרחיים-חברתיים שונים שהתאמצו יחד עם גורמי המימשל למצוא נקודת איזון ופיצוי הולמת. הנחת המוצא של כל הנוגעים בדבר היתה שאובר ומתחרותיה בשוק אפליקציות התחבורה השיתופית אינן תופעה שעתידה להעלם אלא להתרחב. אזרחי המדינה הצביעו באגודליהם והזמינו את נהגי אובר בקצב הולך וגובר. נהגי המוניות עצמם, הבינו שהדרך היחידה להתמודד עם האתגר היא להצטרף למגמה וליהנות מכח השוק העולה. המימשל הסכים שיש לשאוף להשוואת תנאים ולאפשר לנהגי מוניות לפעול בתנאי השוק החדשים, כלומר להציע נסיעה משותפת לכמה נוסעים בנסיעה אחת וכן לפצות את הנהגים שרכשו "מספר" בעלות ניכרת. הסיכום היה שתוקם קרן פיצויים אשר תקבל 1$ אוסטרלי מכל נסיעה שיתופית שתתבצע באובר או במונית בשנים הקרובות, הסכום שיצטבר יאפשר לפצות את נהגי המוניות ולהשיב להם את עשרות אלפי הדולרים ששילמו בגין רשיון. כך תיפסק האפליה וכולם יפעלו בתנאי שוק זהים..

האם אנו עדים כאן לתחילתה של תופעה חברתית חדשה, המכילה את "החדשנות הטכנולוגית המשבשת" כברכה כלכלית חברתית וסביבתית אך מוכנה בה בעת לפצות את הנפגעים המיידים בדור המעבר? האם גמישות מסוג זה, בה כל המעורבים בדבר תורמים לפתרון הצודק, תיתכן גם במקומות אחרים בעולם? גם במגזרי שוק הדיור והעבודה השיתופית? כלומר מעבר למקרה של אובר האם יש כאן תבנית אזרחית לפתרון חברתי הוגן כשפגיעתה של החדשנות המשבשת גורמת לאפליה? מה אנו יודעים היום להגיד על "אוכלוסיות הסיכון" של החדשנות המשבשת? הטכנולוגיה מאיצה ומשנה סקטורים רבים, אזי מי מזהה את הנפגעים היום או בעתיד? מי יקבע את גובה הפיצוי? מה יהיו הקריטריונים המגדירים את הפתרון הראוי והצודק? שכן שלא בכל התחומים כמו אצל נהגי המוניות ניתן לאמד נזק מדויק? האם אנו נערכים ליום שבו הביטוח הלאומי הישראלי יכיר בטענת עובדים שאיבדו את מקום עבודתם בשל כניסת "חדשנות משבשת" לתחומם? האם תתקבל בבית המשפט טענת הביטוח הלאומי כי אם ניתנה התראה מוקדמת בדבר השינוי הצפוי בשוק והעובד לא נקט בתהליכי התאמה וגיוון תעסוקתי מתבקשים, הרי שעליו לשאת בתוצאות ולא לקבל פיצויים מכספי הציבור? מהי התראה מוקדמת? מיהם הגורמים המוסמכים להנפיק "אזהרת מסע תעסוקתית" לאזורי הסיכון של תעסוקת המאה ה-21?

חלל עבודה שיתופי, יש דבר כזה?

רשמים מביקור מקצועני תבת במתחם הנדל"ן השיתופי

כבר שנות דור, שהתנועה הקיבוצית עוסקת בשאלה: איך גורמים לחברות וחברי המשק, לעבוד יום עבודה כמו שצריך? איך מחברים בין ערכי העבודה, לשגרת יום העבודה?

 קיבוצניק צעיר אחד, אדם נוימן שמו, מצא תשובה מענינת וקרא לה  .WEWORK

היום ביקרנו באחד ממתחמי החברה שלו בתל אביב. אדם, היזם והבעלים של חברת WEWORK  היה צריך להרחיק עד ניו יורק כדי לפגוש את שותפו המעצב האיטלקי מיגל מקלבי, בכדי לעלות על ההברקה

 על מה זה בדיוק  WEWORK – מתחם הנדל"ן השיתופי, תוכלו לקרוא באריכות כאן ואם תרצו עוד, אז גם כאן.  אך בתמצית, מדובר בחלל עבודה משותף עם VIBE מטורף.

החברה שהקימו  השניים היא בסך הכל בת 5 שנים ושוויה מוערך בכ 10 מילארד דולר, שזה גבוה משמעותית מהשווי של כל מה שהתנועה הקיבוצית מייצרת בעשור. יש לה סניפים בארה"ב ובאירופה, וקצב ההתרחבות שלה בכלל ובתוך ישראל בפרט שובר שיאים

כעוסקים מקצועיים בתחום התעסוקה קפצנו לביקור חקרני. באנו סקרנים ומלאי שאלות בעיקר לגבי הרלוונטיות של המקום והקונספט לעולם התעסוקה. האמת היא שברגע שהתישבנו במתחם השיתופי ה- VIBE של המקום הילך עלינו את קסמו. רוחל'ה מנהלת המקום הקדישה לנו חצי שעה שלמה לסיור והסברים וכאן ההזדמנות להודות לה (אל תדאגו עשינו לה אינטייק עצבני, כל הרקע התעסוקתי שלה פוענח)

111111.

התישבנו באזור הפתוח של המתחם, שהוא סלון ענק שצמוד לו מטבח ענק. ורוחלה הסבירה: כל חבר (WeWork member) ששילם דמי חבר, מכל מקום בעולם, יכול לבוא לכאן לעבוד, להפגש להרגיש שייך לקהילה ולהנות משתיה מגוונת ונשנושים במטבח. בחלק אחר  של המתחם יש שולחנות ייעודיים, שולחנות בשיטת הכסא החם, חדרי עבודה מאובזרים, חדר הנקה, שרותים עם דלתות של חללית, מבואה מעוטרת בגרפיטי, חדרי שיחה אטומים לטלפונים וועידות סקייפ, ספריה עם ספרים שאף אחד לא ממש קורא, חדרי ישיבות,חדרים שוקקים ורועשים וחללים שקטים במיוחד.

בתוך המתחם כולו עובדים, נפגשים ויוצרים, נשים וגברים מרושתים, וארגונים עם תודעה רשתית הבאים לכאן כדי לעבוד להיפגש לשתף פעולה, לצוד ראשים וכשרונות לאתר לקוחות ולהיות קרובים למרכז הענינים. נראה שמנקודת מבט של מעסיק יש כאן ממש גן עדן. WEWORK דואגת למעטפת תשתיתית, תחזוקתית וקהילתית והמעסיק והעובדים מתפנים לעבודה עצמה.

נראה גם שהמקום ממש תפור על דור הy  ובמידה רבה הומוגני (גברים-חילונים-תלאביביים) אך לדברי רוחל'ה יש גיוון רב. (מנין מנחה כל יום, מתחם כשר במטבח, יש כמובן נשים ויש גם יזמים ערבים והרבה ממברס מחו"ל). במשך שהותנו זה ממש לא הרגיש לרובנו שהסובבים אותנו נמצאים כרגע בעבודה. משהו הפך את הכל לסוג של פאן. מסביבך כל הזמן תחלופה מתמדת של אנשים, תחושת קהילה עסוקה ורוחשת, אירועים מסוגים שונים ורשת חברתית תעסוקתית בינלאומית מקוונת, באמצעותה אתה מתרשת, יוצר לעצמך תעסוקה חדשה ומאתר הזדמנויות שמנפיקים 50 אלף החברים ברשת.

הביקור התגלה כחוויתי במיוחד ועורר המון שאלות:

האם כך בעצם נראה אקוסיסטם חדשני של עולם התעסוקה העתידי?

 ("אנחנו גם ידידותיים לחיות" אמרה רוחלה כשכלב קטן וחמוד חלף לידינו, כאילו דא…).

האם ראוי שתבת תיקח כאן משרד? או שאולי גם בלי הסביבה המשרדית הזאת תטפח קהילת עבודה? האם ראוי שמקדמות ומקדמי התעסוקה יכירו את המקום והקונספט? יפנו לכאן משתתפים בעלי פוטנציאל יזמי?האם זהו מקום ופורמט שניתן להעתיקו גם למשרדי תבת? לתוכניות ואוכלוסיות תבת? אם לא מדוע? עד כמה החיבור  לשרונה מרקט ולפריים לוקשיין שלה חשוב?  מה הערך המותגי והבינלאומיות עושים למקום ולעובדים בו? איזו מין קהילה נוצרת כאן? האם זוהי גירסא ממותנת, גלובלית ופוסט מודרנית של קהילת הקיבוץ שחווה אדם? האם מה שמצליח כאן הוא בעצם המרחב הבריא לאינדבידואל המסובב בקהילה המכבדת ומאפשרת את המרחב הפרטי שלו? עוד כהנה שאלות.

זה נכון ש"אדם לעמל יולד"(איוב ה'). לא אדם נוימן, הוא כבר לא צריך יותר לעבוד יום בחייו, אבל גם אם יתחשק לו בכל זאת לעבוד אזי ב WEWORK SARONA זה בטח ירגיש לו אחרת.