תמצית ממצאי דו"ח חדש של מקינזי העולמי אודות ה Gig Economy

אחד ממוקדי השיח אודות עולם התעסוקה המשתנה קשור במיגזר העובדים העצמאיים והפרילנסרים. בשנים האחרונות חוקרים ומכוני מחקר בוחנים מגזר זה כנייר לקמוס המבטא תהליכים ושינויים רבים בנוף המשתנה של עולם התעסוקה. יותר ויותר עובדים ומובטלים מצטרפים למליונים שכבר מתפרנסים באופן מלא או חלקי מעבודות פרילנס ו"כלכלת הענן". הביטוי GIG ECONOMY מציין מעבר של מליוני עובדים ממשרות מלאות ותפקידים מוגדרים, לפרילנסרים ועובדים עצמאיים המבצעים משימות, פרויקטים ויוזמות זמניות. הפלטפורמות הטכנולוגיות מאפשרות לעובדים עצמאיים לבטא כישרון ולהפוך תחביב צדדי לפרנסה, להציע שירותים תמורת שכר, למכור ידע או מוניטין והשפעה, לגייס ממון מן ההמון, לסחור במוצרים קימים או חדשים, להציע ערך לארגון בלא לכונן יחסי עובד-מעביד לאורך זמן ועוד. דוח חדש ומקיף של פירמת מקינזי העולמי שיצא השבוע מעלה כמה ממצאים מרתקים הראויים לשימת לבנו כעוסקים בתחום התעסוקה:

  1. כ- 162 מליון מפרנסים באירופה ובארה"ב הם מפרנסים עצמאיים במשרה חלקית או מלאה (כ 20 עד 30 אחוז מכח העבודה הכללי)

2.נסקרו 8000 מפרנסים ועורכי המחקר סיווגו אותם בארבע קבוצות מרכזיות :

סוכנים עצמאים (free agents), משתכרים עיתיים (casual earners), נכפים (reluctants) ונצרכים (financially strapped). הסוכנים העצמאיים הם העצמאיים הקלאסיים, אלו שבחרו להיות עצמאיים ועיקר הכנסתם היא מעיסוקם זה והם מהווים 30 אחוז מכלל המתפרנסים העצמאיים. המשתכרים העיתיים הם משלימי ההכנסה העושים זאת מבחירה והם מהווים 40 אחוז, הנכפים, הם עצמאיים שאמנם הכנסתם המרכזית היא מעבודה עצמאית אך היו מעדיפים להיות שכירים והם מהווים 14 אחוז מכלל העצמאיים וקבוצת הנצרכים שנאלצים להתפרנס מעבודה עצמאית בשל מחסור והם מהווים 16 אחוז מכלל העובדים העצמאיים.

888888888888888

3. רוב מוחלט של המתפרנסים העצמאיים מדווחים על שביעות רצון רבה מעבודתם וזו גבוהה יותר מרמת שביעות הרצון של עובדים שכירים במקומות עבודה מסורתיים. הרכיב המרכזי בשביעות רצונם הוא השליטה על הזמן והגמישות.

4. העבודה העצמאית תורמת תרומה חיובית ומשמעותית לכלכלה. בהעלאת ההשתתפות בכח העבודה, במתן הזדמנות למובטלים ובהגברת הפרודוקטיביות של המפרנסים והצרכנים.

5. יותר ויותר יחידים וארגונים מפיקים תועלת רבה מן הגמישות הרבה והמגוונת של כח העבודה העצמאי הזמין, המעניק שירותים במנעד רחב ביותר.

6.הפלטפורמות הדיגיטליות מגבירות ומעצימות יכולות ומגמות אלו. החיבור בין מזמין לנותן שרות נעשה קל ומהיר.

7.עם זאת, ישנם כמה אתגרים הדורשים התיחסות ממשלתית וחברתית בעיקר בתחום תנאי התעסוקה של העובדים העצמאיים: הטבות סוציאליות (בעיקר ביטוחים), אמצעים להגנה מפני העדר תשלום עבור עבודה, הבטחת הכנסה בסיסית, הכשרה והכרה בהשכלה ובמיומנויות.

מחברי הדוח מצינים כי כח העבודה העצמאי נמצא במגמת עליה והתרחבות ובעשור הקרוב צפוי להגיע לכדי 40 אחוז משוק העבודה הכולל.

ע"פ נתוני משרד הכלכלה משנת 2014 יש בישראל  504,224 עסקים אשר 99.5 אחוז מהם הם עסקים קטנים ובינוניים עד גודל של 100 מועסקים. מתוך כלל העסקים הקטנים והבינוניים הללו מספר העצמאיםללא מועסקים) עומד על 254,377 עצמאים, המהווים בעצם  50.4%  מהמגזר העסקי, ומחזורם העסקי עומד על 58.5 מיליארדי ₪ שהם  7% מהמחזור במגזר העסקי

בישראל.

את מגמת העליה וההתרחבות בעולם ובישראל אפשר לראות גם כתופעה חברתית תרבותית וגם כהשפעה טכנולוגית. ניתן למנות את הצטרפותם של המילאניאלז לשוק העבודה והעדפתם לעבוד כיזמים עצמאים, את הצורך  של עובדים שכירים רבים וכן גימלאים בהשלמת הכנסה שמאז המשבר הכלכלי ב 2008 התגבר,  וכן את זמינותן של הרשתות החברתיות ויכולתן לחבר בין פרילנסרים, נותני שירותים מקצועיים לבין ארגונים וצרכנים.

כיום עצמאים רבים בישראל נמצאים בתנאי נחיתות מול שכירים ומאוגדים אחרים ראו למשל הבדלים מרכזיים בטבלה הבאה:

67676676767u

 

בנוסף עצמאים רבים מלינים על תנאי תשלום של שוטף 30\60 ואף 90 יום ויותר כסטנדרט המקובל במשרדי ממשלה וגופים ציבוריים לתשלום בגין עבודתם וכן תשלומי ביטוח לאומי גבוהים באופן יחסי– במדרגה הכי נמוכה זה כמעט 10% מההכנסות, ובכל המדרגות אין התחשבות בשום פרמטר סוציאלי (מצב משפחתי, ילדים וכו').

בהינתן שבשנים הבאות שוק התעסוקה יכלול ניידות גבוהה בין משרות ופרויקטים וכן פיטורין נרחבים של בעלי מקצועות שהטכנולוגיה תייתר את נחיצותם למשק, ראוי שממשלות יקדימו להערך ולהקדיש מחשבה ותמריצים לכח העבודה העצמאי העולה, הצפוי להיות למרחב הכלכלי החדש שיקלוט את הדף השינויים הרדיקליים של נוף התעסוקה המשתנה במהירות לנגד עיננו.

 

מענה חברתי יצירתי לנזקי ה"חדשנות המשבשת"

השינויים הכלכליים החברתיים והתעסוקתיים הקשורים בשינויים שמביאה עמה הטכנולוגיה המאיצה של המאה ה 21, מתחילים להניב לא רק דיון ותיאור של הבעיות והאתגרים, אלא גם התחלה של מתן מענים אפשריים לאתגרים הללו.

כזה הוא הענין סביב המהלך שהתרחש בסידני-אוסטרליה בתחילת שנת 2016 המתיחס לאתגר של כניסת חברת אובר (UBER) לאזור. המענה המענין של הגורמים החברתיים והרגולטיביים האוסטרליים יכול לשמש כמקרה מדגים למהלך יצירתי ופורץ דרך במבחן ההתמודדות החברתית עם נזקי הסופה שמחוללת הטכנולוגיה המאיצה.

תחילה לתיאור הבעיה:

חברת אובר מפעילה אפליקציה המאפשרת לכל נהג רכב פרטי להירשם לאפליקציה ובאמצעותה לקבל פניות מנוסעים סמוכים המעונינים לחלוק עמו את הוצאות הנסיעה ליעד המשותף. חברת אובר גוזרת קופון מכל נסיעה שכזו, בעל הרכב זוכה להשתתפות בהוצאות הדלק ותחזוקת הרכב, הנוסע או הנוסעים שמחים על הזמינות והגמישות וכמובן החיסכון בהוצאות. איכות-הסביבה מרוויחה אף היא בגדול. המפסידים העיקריים הם כמובן נהגי המוניות. לא רק שכמות הנוסעים הנזקקים לשירותי ההסעה שלהם יורדת פלאים, אלא שבניגוד לנהגי אובר חלה עליהם מערכת מעמיסה של הוצאות סביב הסמכתם לתפקיד, תשלומי ביטוח, בטיחות ושאר רגולציה ההופכת את התחרות ללא הוגנת ואף מפלה לרעה. נהגי מוניות נדרשים גם כידוע לשלם סכום גבוה של עשרות אלפי דולר כדי לקנות רשיון ("מספר") ולטענתם זהו סכום ששילמו למדינה מתוך הבנה שזהו נכס מניב וסחיר. ברכישת הרשיון הסתמכו על האפשרות למכור אותו בעתיד ולצרף את סכום המכירה להכנסה הפנסיונית שלהם. כל זה כאמור משתנה כשאובר נכנסת לתמונה.

במדינות רבות בעולם נתקלו נהגי המוניות והרשויות באתגר שהציבה אובר ולא בכולן נמצא מוצא. בברזיל, פקיסטן וצרפת פרצו מהומות של נהגי מוניות בהובלת איגודי העובדים ואלו אף נהגו להזמין נהגי אובר לכתובות מסוימות שם המתינו לנהגי אובר והיכו אותם באלימות. במקומות אחרים פנו נהגי המוניות לבתי המשפט ואף איימו "לסגור את כבישי המדינה" עד להסרת האפליה.

1212121

אובר היא כיום חברה בעלת שווי שוק של כ 70 מילארד דולר. שווי שוק זה הושג במשך כ 7 שנות פעילותה אולם האפקט שלה במגה-ערים במערב הורגש כבר בשנה הראשונה לפעולתה. בעקבותיה צצו חברות רבות המחקות אותה כך ששוק שירותי ההסעה בתשלום חווה את מה שפרופ' קלייטון כריסטיאנסן קרא : "חדשנות משבשת" (Disruptive innovation). תופעה זו שמקבילותיה בענף המלונאות הן AIRBNB או SPACE-X בתחום החלל או WEWORK בתחום המשרדים הופכת להיות יותר ויותר נפוצה. טכנולוגיה חדשנית משנה במהירות רבה את פני השוק, השחקנים השונים מוצאים את עצמם לפתע במצב חדש ששינה את הסדר הקיים לרוב לטובת הלקוחות ולרעת נותני השירות. המימשל מאחר לזהות את הבעיה והתערבותו נמתחת על פני זמן רב מדי בשל תהליכים משפטיים בירוקרטיים ופוליטיים.המענה האוסטרלי לאתגר של אובר מענין איפוא כסוג של התמודדות עקרונית עם תופעה רוחבית מעמיקה של החברה האזרחית החווה את תוצאות ה"חדשנות המשבשת".

הפתרון שהושג בסידני הושג על ידי גורמים אזרחיים-חברתיים שונים שהתאמצו יחד עם גורמי המימשל למצוא נקודת איזון ופיצוי הולמת. הנחת המוצא של כל הנוגעים בדבר היתה שאובר ומתחרותיה בשוק אפליקציות התחבורה השיתופית אינן תופעה שעתידה להעלם אלא להתרחב. אזרחי המדינה הצביעו באגודליהם והזמינו את נהגי אובר בקצב הולך וגובר. נהגי המוניות עצמם, הבינו שהדרך היחידה להתמודד עם האתגר היא להצטרף למגמה וליהנות מכח השוק העולה. המימשל הסכים שיש לשאוף להשוואת תנאים ולאפשר לנהגי מוניות לפעול בתנאי השוק החדשים, כלומר להציע נסיעה משותפת לכמה נוסעים בנסיעה אחת וכן לפצות את הנהגים שרכשו "מספר" בעלות ניכרת. הסיכום היה שתוקם קרן פיצויים אשר תקבל 1$ אוסטרלי מכל נסיעה שיתופית שתתבצע באובר או במונית בשנים הקרובות, הסכום שיצטבר יאפשר לפצות את נהגי המוניות ולהשיב להם את עשרות אלפי הדולרים ששילמו בגין רשיון. כך תיפסק האפליה וכולם יפעלו בתנאי שוק זהים..

האם אנו עדים כאן לתחילתה של תופעה חברתית חדשה, המכילה את "החדשנות הטכנולוגית המשבשת" כברכה כלכלית חברתית וסביבתית אך מוכנה בה בעת לפצות את הנפגעים המיידים בדור המעבר? האם גמישות מסוג זה, בה כל המעורבים בדבר תורמים לפתרון הצודק, תיתכן גם במקומות אחרים בעולם? גם במגזרי שוק הדיור והעבודה השיתופית? כלומר מעבר למקרה של אובר האם יש כאן תבנית אזרחית לפתרון חברתי הוגן כשפגיעתה של החדשנות המשבשת גורמת לאפליה? מה אנו יודעים היום להגיד על "אוכלוסיות הסיכון" של החדשנות המשבשת? הטכנולוגיה מאיצה ומשנה סקטורים רבים, אזי מי מזהה את הנפגעים היום או בעתיד? מי יקבע את גובה הפיצוי? מה יהיו הקריטריונים המגדירים את הפתרון הראוי והצודק? שכן שלא בכל התחומים כמו אצל נהגי המוניות ניתן לאמד נזק מדויק? האם אנו נערכים ליום שבו הביטוח הלאומי הישראלי יכיר בטענת עובדים שאיבדו את מקום עבודתם בשל כניסת "חדשנות משבשת" לתחומם? האם תתקבל בבית המשפט טענת הביטוח הלאומי כי אם ניתנה התראה מוקדמת בדבר השינוי הצפוי בשוק והעובד לא נקט בתהליכי התאמה וגיוון תעסוקתי מתבקשים, הרי שעליו לשאת בתוצאות ולא לקבל פיצויים מכספי הציבור? מהי התראה מוקדמת? מיהם הגורמים המוסמכים להנפיק "אזהרת מסע תעסוקתית" לאזורי הסיכון של תעסוקת המאה ה-21?