מהפכה לטובה: 140 שנים של נתונים מראים – הטכנולוגיה יצרה יותר מקומות עבודה מאשר הרסה. כתב: אנדרס קוקווקא

"900 אלף משרות ייעלמו ב-20 שנה הקרובות בעקבות חידושי הטכנולוגיה והרובוטיקה…", כך שמענו לא מזמן. כל העיתונים ותכניות הטלוויזיה דיווחו על כך וניתחו את הממצאים. גם אנו בתבת שמענו את התחזית הזו, ואנו ממשיכים לבדוק ולנסות להבין buy-trusted-tablets.com מה אפשר לעשות.

מאמר מעניין זה, באתר הגרדיאן, מתאר מחקר שנערך על ידי כלכלני חברת הייעוץ דלויט. המחקר מבוסס על תוצאות מפקד האוכלוסין שנערך באנגליה ובוויילס מאז 1871, ולפיו טכנולוגיה יצרה יותר מקומות עבודה מאשר הרסה.

הסטנדרט בכל העולם אומר שכל משרה טכנולוגית יוצרת שלוש משרות נוספות בתחומים שונים, למשל, עובד טכנולוגיה יספק עבודה לגננות, מכונאים, אינסטלטורים וכדומה. מנוע הטכנולוגיה מושם לפעולה בשווקים שונים בתור הבסיס לפיתוח הכלכלה ושיפור רמת החיים. כך עשו שכנינו ברשות הפלסטינאית, ב-2013 אמנם רק 4,500 איש עבדו בתחום הטכנולוגיה, אולם התרומה ל-GDP גדלה מ-0.8% ב-2008 ל-5% ב-2010. אנו נראה תופעה דומה בדרום הארץ בעקבות השינוי העובר על באר-שבע וסביבתה בהכרזתה כבירת הסייבר של ישראל.

על פי המאמר, "מכונות וטכנולוגיה יחליפו את העובדים במשימות החוזרות ונשנות והמייגעות יותר, אבל נראה שביטול הצורך בעבודת אדם לא קרוב מאשר בכל זמן אחר ב-150 השנים האחרונות ."111111

בזמן שמשרות קשות פיזית, מסוכנות ומשעממות ירדו, המחקר מצטט "שינוי עמוק", עם הסבה של  כח העבודה מתפקידה ההיסטורי, כמקור כוח גלם, למטפלים, לחינוך ולשירותים לאחרים.

המחקר מצא שבאנגליה, בשני העשורים האחרונים, הייתה עליה של 909% במקצועות עוזרים סעודיים, אחיות, וכדומה.

באותה תקופה היה גידול של:

  • 580% בעוזרי הוראה
  • 183% בעובדי רווחה ועובדים בקהילה
  • 168% במטפלים בבית

אבל גם ירידה של:

  • 57% בקלדניות
  • 50% במזכירות
  • במגזרים שונים: רפואה, חינוך ושירותים -הטכנולוגיה שיפרה את התפוקה והביאה להתייעלות בזמן והגדילה את מספר המועסקים במגזרים אלו. למשל, ב-1871, היו באנגליה כ-9,382 ראוי חשבון, והיום אחרי 140 שנה, המספר יש כ-215,678 מועסקים בתחום.הטכנולוגיה גם שינתה את הרגלי הצריכה של האוכלוסייה ע"י כך שגרמה לירידה במחירים של מוצרי צריכה שונים כגון, טלוויזיות, מכוניות, מחשבים, ביגוד ועוד. 55555555הדו"ח מסיים עם פרט משעשע המציין ששיפור רמת החיים של האנשים והעלייה בהכנסה הביאה לגידול בהוצאות אישיות, כמו למשל הוצאות על ספרים ומספרות. בעוד בשנת 1871, היה מספרה או ספר אחד לכל 1,793 אזרחים של אנגליה וויילס, היום יש אחד לכל 287 אנשים.האם מה שנכון למשק האנגלי נכון גם למשק הישראלי בהקשר זה? כיצד צריך להיערך עכשיו כדי למצות את יתרונות השינוי התעסוקתי שמחקר דלויט מצביע עליו ומה צריכה להיות המדיניות התעסוקתית כלפי מי שבכל זאת לא מצליח לעבור את השינוי הנדרש?אישית האנגלים לא נראים לי יפים יותר היום מאשר בעבר, אבל זה כבר לא קשור לטכנולוגיה!!

לא להאמין, אבל זה מה שקורה לתעסוקה ולכלכלה, כשנותנים להמון לממן

בתחילת אוגוסט 2016 , פורסם מחקר חדש וראשון מסוגו בעולם, הבוחן את הקשר בין פלטפורמת מימון ההמון המפורסמת קיקסטארטר (Kickstarter) לבין עולם התעסוקה והכלכלה. את המאמר פרסם פרופ' איתן וולניק מבית הספר היוקרתי למנהל עסקים וורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה. פרופ' וולניק ממקד את הוראתו האקדמית ומחקריו בתחומי היזמות והחדשנות והוא בין החוקרים הבודדים בעולם החוקרים את תחום הקראוד-פנדינג והמימון האלטרנטיבי. ככל הידוע מחקרו אודות קיקסטארטר שפורסם החודש, הוא המחקר הראשון היחיד והמקיף ביותר שנעשה עד כה בתחום.

לפני שנציג את עיקרי מימצאי המחקר הרלוונטיים לנו העוסקים בתחום התעסוקה, כמה מילים על קיקסטארטר עצמה.

 קיקסטארטר היא פלטפורמה דיגיטלית מקוונת לגיוס ממון, מהמוני הגולשים, למימון פרויקטים של יזמים. כללי המשחק המרכזיים של קיקסטארטר הם שהיזמים מציגים את הפרויקט או המוצר שלהם בפני הגולשים באתר קיקסטארטר.הם מתארים מוצר קיים הדורש שדרוג או רעיון או תרשימים ועיצובים של מוצר עתידי מתוכנן ומבקשים מן הגולשים מימון לשלב ההתנעה To Kick start the project.

גולשים שבוחרים לסייע במימון נקראים תומכים (Backers). כל תומך מקבל בתמורה לתמיכתו תגמול. לעיתים זהו המוצר שייוצר בעזרת המימון, לפעמים המוצר בתוספת בונוס, למשל המוצר עם ערכת מפתחים וקוד פתוח, לפעמים התגמול יהיה רק חולצת טריקו עם לוגו הפרויקט. כל פרויקט מוגבל ותחום בזמן. במהלך זמן זה על הפרויקט להשיג את המימון המבוקש מהקהילה, אם לא עמד ביעד הגיוס הפרויקט לא ימומן כלל, אם חרג וקיבל יותר מהסכום שהקציב הנה מה טוב.עד היום עשרות אלפי פרויקטים לא קיבלו כלל מימון ואילו מאות ביקשו מימון בסיסי וזכו לגייס מליונים. אפשר להרחיב ולקרוא כאן עוד על קיקסטארטר ועל מיזמים מוצלחים שזכו בה למימון המונים בסיסי או יוצא דופן.

666666

נשוב למימצאי מחקרו של פרופ' וולניק, אודות תרומת קיקסטארטר לשוק העבודה והכלכלה. מחקרו מצא כי:

  1. בשש השנים, מאז היווסדה, באפריל 2009 ועד לסוף תקופת המידגם במאי 2015 , הפיקה פלטפורמת קיקסטארטר 61,654 פרויקטים מוצלחים שקיבלו מימון

2. פרויקטים ממומנים אלו יצרו 5135 משרות חדשות בהיקף של משרה מלאה ועוד 160,425 משרות חדשות בחלקיות משרה.

3.הפרויקטים המוצלחים הביאו לרישום של 2,601 בקשות לרישום פטנטים חדשים והוסיפו עוד 2.46 דולר ממשקיעי וגורמי חוץ עבור כל דולר שגויס באתר.

  1. רק 4% מיוזמי הפרויקטים היו מובטלים בזמן פרסום היוזמה, 39% דיווחו כי יוזמתם מתפרסמת בזמן שהם מועסקים במשרה מלאה, 33% דיווחו על היותם פרילנסרים או עצמאיים, 12% דיווחו כי הם יזמים ועשרה אחוז דיווחו כי הם כרגע סטודנטים. יוצרי הפרויקטים הללו דיווחו על אפקט חיובי על הקרירה שלהם: 67% דיווחו כי הפרויקט קידם את הקרירה שלהם, 46% דיווחו כי הגדילו את הכנסותיהם, 37% דיווחו כי הפרויקט פתח בפניהם אפשרויות תעסוקה חדשות.

5. למעלה מ 11,000 חברות וארגונים השתמשו באתר לגיוס מימון.

וולניק סבור כי מימצאם אלו מצביעים על הצלחה רבתי של מודל מימון ההמונים וכי תרומתו החברתית כלכלית נמדדת הרבה מעבר ליחסי היזמים והתומכים. להבנתו עיקר ההצלחה נמדדת בחברות ובשותפויות החדשות שנוצרו וקמו כתוצאה מהגיוס המוצלח, כפי שעולה ממחקרו אלו הן חברות בעלות אופי ומוצרים מבוססי חדשנות, שכבר כיום מייצרות הכנסות בשווי של מילארדי דולרים מדי שנה.

עד כאן מחקרו של וולניק. ועכשיו לנתון הבא: קיקסטארטר נחשבת לאחד משלושת אתרי מימון ההמון המובילים בעולם אך היא כבר מזמן איננה לבד. יש כיום בעולם אלפי פלטפורמות מימון המון.    (יש המעריכים אותם ב כ- 2000 במספר ) השפעתם מעמיקה ומרחיבה את נתח שוק האשראי לחדשנות ביחס למקורות מימון מוסדיים ויש להניח, כי השפעתם על הכלכלה ועל התעסוקה הינה חיובית ומשמעותית.

מרתק איפוא יהיה לבחון את הפלטפורמות הישראליות המובילות כמו הד-סטראט או מימונה או להתחקות אחר יזמים ישראלים וחברות ישראליות שעשו שימוש בפלטפורמות גיוס המונים בחו"ל לצרכי מימון יוזמתם בארץ. בינהן יש כמובן מקום מיוחד להתבוננות בפלטפורמה ישראלית מובילה ויוצאת דופן שהתפרסמה בשנים האחרונות כמובילת חדשנות בתחום גיוס המימון וההשקעות עצמו הלא זוהי פלטפורמת OUR-CROWD הישראלית של היזם הירושלמי המצליח ג'ון מדווד. מחקר עדכני אודות תחום הקראודפנדינג ובמיוחד זה המנייתי , יאיר את תרומתן המעשית לשוק העבודה המתחדש ולכלכלה הישראלית.

777777

נניח לצורך הדיון שממצאי מחקר כזה יתקפו חלק או את כל מימצאיו של וולניק. מכאן תעלה השאלה כיצד ניתן לקדם חקיקה ורגולציה התומכת ביזמים וביוזמות הנעזרות במימון המונים לשם גיוס אשראי ומימון? כיצד על המוסדות החברתיים והממשלתיים לטפח סביבות כאלו התורמות לדמוקרטיזציה ולנגישות לאשראי לעסקים הקטנים והבינוניים? כיצד כלכלה של רעיונות יצירתיים המאפינת את אזרחי אומת הסטארט-אפ פוגשת פלטפורמת גיוס נגישה וזמינה להון מקומי או להון זר? נפרסת ומונגשת גם לפריפריה החברתית כלכלית של החברה הישראלית? האם אנו כמקדמי תעסוקה צריכים לקדם ציוות של צוותי יזמות מקרב אוכלוסיות היעד שלנו ולצאת עימן למימון? לזיו ברוש ולאופניים החדשניות שלו זה הצליח בהד סטארט, ולסטודיו ירושלמי קטן זה הצליח בקיקסטארטר, עם התיק ג'ואי, אפילו מעל המשוער, אז שנתחיל?

מענה חברתי יצירתי לנזקי ה"חדשנות המשבשת"

השינויים הכלכליים החברתיים והתעסוקתיים הקשורים בשינויים שמביאה עמה הטכנולוגיה המאיצה של המאה ה 21, מתחילים להניב לא רק דיון ותיאור של הבעיות והאתגרים, אלא גם התחלה של מתן מענים אפשריים לאתגרים הללו.

כזה הוא הענין סביב המהלך שהתרחש בסידני-אוסטרליה בתחילת שנת 2016 המתיחס לאתגר של כניסת חברת אובר (UBER) לאזור. המענה המענין של הגורמים החברתיים והרגולטיביים האוסטרליים יכול לשמש כמקרה מדגים למהלך יצירתי ופורץ דרך במבחן ההתמודדות החברתית עם נזקי הסופה שמחוללת הטכנולוגיה המאיצה.

תחילה לתיאור הבעיה:

חברת אובר מפעילה אפליקציה המאפשרת לכל נהג רכב פרטי להירשם לאפליקציה ובאמצעותה לקבל פניות מנוסעים סמוכים המעונינים לחלוק עמו את הוצאות הנסיעה ליעד המשותף. חברת אובר גוזרת קופון מכל נסיעה שכזו, בעל הרכב זוכה להשתתפות בהוצאות הדלק ותחזוקת הרכב, הנוסע או הנוסעים שמחים על הזמינות והגמישות וכמובן החיסכון בהוצאות. איכות-הסביבה מרוויחה אף היא בגדול. המפסידים העיקריים הם כמובן נהגי המוניות. לא רק שכמות הנוסעים הנזקקים לשירותי ההסעה שלהם יורדת פלאים, אלא שבניגוד לנהגי אובר חלה עליהם מערכת מעמיסה של הוצאות סביב הסמכתם לתפקיד, תשלומי ביטוח, בטיחות ושאר רגולציה ההופכת את התחרות ללא הוגנת ואף מפלה לרעה. נהגי מוניות נדרשים גם כידוע לשלם סכום גבוה של עשרות אלפי דולר כדי לקנות רשיון ("מספר") ולטענתם זהו סכום ששילמו למדינה מתוך הבנה שזהו נכס מניב וסחיר. ברכישת הרשיון הסתמכו על האפשרות למכור אותו בעתיד ולצרף את סכום המכירה להכנסה הפנסיונית שלהם. כל זה כאמור משתנה כשאובר נכנסת לתמונה.

במדינות רבות בעולם נתקלו נהגי המוניות והרשויות באתגר שהציבה אובר ולא בכולן נמצא מוצא. בברזיל, פקיסטן וצרפת פרצו מהומות של נהגי מוניות בהובלת איגודי העובדים ואלו אף נהגו להזמין נהגי אובר לכתובות מסוימות שם המתינו לנהגי אובר והיכו אותם באלימות. במקומות אחרים פנו נהגי המוניות לבתי המשפט ואף איימו "לסגור את כבישי המדינה" עד להסרת האפליה.

1212121

אובר היא כיום חברה בעלת שווי שוק של כ 70 מילארד דולר. שווי שוק זה הושג במשך כ 7 שנות פעילותה אולם האפקט שלה במגה-ערים במערב הורגש כבר בשנה הראשונה לפעולתה. בעקבותיה צצו חברות רבות המחקות אותה כך ששוק שירותי ההסעה בתשלום חווה את מה שפרופ' קלייטון כריסטיאנסן קרא : "חדשנות משבשת" (Disruptive innovation). תופעה זו שמקבילותיה בענף המלונאות הן AIRBNB או SPACE-X בתחום החלל או WEWORK בתחום המשרדים הופכת להיות יותר ויותר נפוצה. טכנולוגיה חדשנית משנה במהירות רבה את פני השוק, השחקנים השונים מוצאים את עצמם לפתע במצב חדש ששינה את הסדר הקיים לרוב לטובת הלקוחות ולרעת נותני השירות. המימשל מאחר לזהות את הבעיה והתערבותו נמתחת על פני זמן רב מדי בשל תהליכים משפטיים בירוקרטיים ופוליטיים.המענה האוסטרלי לאתגר של אובר מענין איפוא כסוג של התמודדות עקרונית עם תופעה רוחבית מעמיקה של החברה האזרחית החווה את תוצאות ה"חדשנות המשבשת".

הפתרון שהושג בסידני הושג על ידי גורמים אזרחיים-חברתיים שונים שהתאמצו יחד עם גורמי המימשל למצוא נקודת איזון ופיצוי הולמת. הנחת המוצא של כל הנוגעים בדבר היתה שאובר ומתחרותיה בשוק אפליקציות התחבורה השיתופית אינן תופעה שעתידה להעלם אלא להתרחב. אזרחי המדינה הצביעו באגודליהם והזמינו את נהגי אובר בקצב הולך וגובר. נהגי המוניות עצמם, הבינו שהדרך היחידה להתמודד עם האתגר היא להצטרף למגמה וליהנות מכח השוק העולה. המימשל הסכים שיש לשאוף להשוואת תנאים ולאפשר לנהגי מוניות לפעול בתנאי השוק החדשים, כלומר להציע נסיעה משותפת לכמה נוסעים בנסיעה אחת וכן לפצות את הנהגים שרכשו "מספר" בעלות ניכרת. הסיכום היה שתוקם קרן פיצויים אשר תקבל 1$ אוסטרלי מכל נסיעה שיתופית שתתבצע באובר או במונית בשנים הקרובות, הסכום שיצטבר יאפשר לפצות את נהגי המוניות ולהשיב להם את עשרות אלפי הדולרים ששילמו בגין רשיון. כך תיפסק האפליה וכולם יפעלו בתנאי שוק זהים..

האם אנו עדים כאן לתחילתה של תופעה חברתית חדשה, המכילה את "החדשנות הטכנולוגית המשבשת" כברכה כלכלית חברתית וסביבתית אך מוכנה בה בעת לפצות את הנפגעים המיידים בדור המעבר? האם גמישות מסוג זה, בה כל המעורבים בדבר תורמים לפתרון הצודק, תיתכן גם במקומות אחרים בעולם? גם במגזרי שוק הדיור והעבודה השיתופית? כלומר מעבר למקרה של אובר האם יש כאן תבנית אזרחית לפתרון חברתי הוגן כשפגיעתה של החדשנות המשבשת גורמת לאפליה? מה אנו יודעים היום להגיד על "אוכלוסיות הסיכון" של החדשנות המשבשת? הטכנולוגיה מאיצה ומשנה סקטורים רבים, אזי מי מזהה את הנפגעים היום או בעתיד? מי יקבע את גובה הפיצוי? מה יהיו הקריטריונים המגדירים את הפתרון הראוי והצודק? שכן שלא בכל התחומים כמו אצל נהגי המוניות ניתן לאמד נזק מדויק? האם אנו נערכים ליום שבו הביטוח הלאומי הישראלי יכיר בטענת עובדים שאיבדו את מקום עבודתם בשל כניסת "חדשנות משבשת" לתחומם? האם תתקבל בבית המשפט טענת הביטוח הלאומי כי אם ניתנה התראה מוקדמת בדבר השינוי הצפוי בשוק והעובד לא נקט בתהליכי התאמה וגיוון תעסוקתי מתבקשים, הרי שעליו לשאת בתוצאות ולא לקבל פיצויים מכספי הציבור? מהי התראה מוקדמת? מיהם הגורמים המוסמכים להנפיק "אזהרת מסע תעסוקתית" לאזורי הסיכון של תעסוקת המאה ה-21?

פוקימון גו ועתיד התעסוקה

בשבוע האחרון פרצה אל מרחבי המרשתת והרשתות החברתיות תופעה חדשה ושמה פוקימן גו.בתמצית מדובר במשחק ישן ואהוב שזוכה לעדנה ולחיבור לטכנולוגיה חדשה ועולה- טכנולוגיית המציאות הרבודה. (Augmented reality) השחקנים מסתובבים ברחובות כשהם נועצים פניהם באפליקציית המשחק שבסמארטפון ומנסים לאתר דמויות מצוירות על המסך שחברת המשחקים "הטמינה" ברחובות בגנים במבנים באזורים שונים בעולם והכל על בסיס זיהוי מקום השחקן (GPS). תופעה שהאנושות לומדת את משמעויותיה כרגע. יש שמדגישים את החיובי (אנשים סוף סוף קמו מכורסת הבטטה והתחילו ללכת- -הסוף למגפת ההשמנה בדרך.) ויש המדגישים את הצד השלילי (המשחק מחייב מבט קבוע במסך תוך כדי הליכה- מתכון לאסון כשאנשים חוצים כביש או נופלים לבורות) ויש גם את ההיסטריים (אוטוטו פיקאצ'ו עם דגל כהנא חי בהר הבית) זה כל כך חדש אז נמתין ונראה.

11111111111111111

כדי לקרוא יותר על מרכיבי המשחק שבכל מקרה מתברר כסוג של שגעת חדשה אתם מוזמנים לגגל " מה זה פוקימון גו ?" . לענינו חשוב לשאול מדוע תופעה כזו שנדמית כמו הזיית קיץ חם במיוחד, רלוונטית לנו העוסקים במקצועות התעסוקה?

 

תשובה אחת היא משום שיש כאן סוג של עיסוק מעולם המשחק והפנאי שסוחף מליונים בגילאי התעסוקה בבת אחת ומעיד על מה שמעסיק את נפש הבריות. אנחנו יודעים שלמישחוק תהליכים יש היום מקום רב בשוק התעסוקה בעיקר בהיבטים של הדרכה ולמידה וכאן נפתח פוטנציאל מענין. האם מה שמתגלה כמושך וכמיומנות נרכשת בזמן הפנאי יכול להיתרגם למיומנות רלוונטית לתהליכי הכשרה השתלמות והסבה מקצועית.היבט נוסף קשור לעובדה שהמשחק בנוי מתלכיד של שתי טכנולוגיות GPS ומציאות רבודה. טכנולוגיות זיהוי המקום מוכרות לכולנו בעיקר דרך אפליקציית הניווט וויז שמאתרת את מיקום הרכב שלנו ואת יעד הנסיעה ומחברת אותנו בדרך הקצרה ביותר בינהם. טכנולוגיות המציאות הרבודה זכתה לפחות חשיפה אך לעוסקים בתחומי החדשנות היא מוכרת היטב כטכנולוגיה בטרנד עולה בכל קנה מידה. העליה שלה מזכירה טכנולוגיות כמו הדפסת תלת מימד או תחבורה ברכבים אוטונומיים. זהו תחום מאיץ היות שהוא מבוסס על מערכות דיגיטליות ומשום כך כפוף לחוקי ההאצה האקספוננציאליים. די אם נזכיר תופעה ללא תקדים של חברה בשם מג'יק ליפ (עם מייסד גאון ,ישראלי לשעבר בשם רוני אבוביץ ) הפועלת ממיאמי אשר גייסה סכום עתק של 140 מילארד דולר לפיתוח מוצרי מציאות רבודה. (כן, מילארד ולא מליון)

22222222222

פוקימון גו כמשחק שמלהיב את הבריות הוא איפוא קצה קרחון שמעיד שיישומי הטכנולוגיה הרבודה כבר כאן והם כאן כדי להתרחב ולהתפתח משמעותית לכדי תעשייה שלמה וחדשה. אגב, לפני יומיים חשפה חברת מיקרוסופט בסרטון קצר את החזון שלה לשילוב טכנולוגיות מציאות רבודה במשרדי העתיד. תוכלו לצפות בסרטון כאן. לחברה שלקוחותיה הם ארגונים ועסקים חשוב להדגים את היישומים הקשורים בעבודה. חזונה של החברה הוא שמה שהיום משודר אלינו דרך מסכי מחשב וסמארטפון עומד לעבור מהפכה והמשרד שלנו עומד לעבור שינוי לחלל עבודה שהקירות הרפצה והתקרות שלו יוכלו להיות סוג של מרחב שיתופי למולטימדיה ולעבודה שיתופית, ממש כמו שחברת התעופה היפנית מפתחת את מערכי ההכשרה של מהנדסי התעופה שלה בטכנולוגיה זו.

עליית יישומי טכנולוגית המציאות הרבודה רלוונטים גם לתחום קידום התעסוקה. כלכלה שלמה של מקצועות יכולה להיות כאן רלוונטית לצרכי הכוון וגיוון תעסוקתי: גרפיקה, אנימציה, תיכנות, עיצוב, הנדסת חומרה, ניהול, מקצועות מתחום הגיימינג ההדרכה, התיירות הפקת התוכן ועוד. צפוי שבקרוב מכונים ומכללות יציעו התמחות בתחום "הנדסת מציאות רבודה" ואחריהן יגיעו גם האוניברסיטאות עם תארים רלוונטיים ותקציבי מחקר.עסקים חדשים יתפתחו סביב הטכנולוגיה למשל אפליקציות תיירות ששותלות יישויות וירטואליות במצדה ובכותל והשימוש באפליקציה מאפשר תהליכי מישחוק של למידה מרפרפת שמאפיינת התנהגות תיירית. אם זה קצת מבלבל לא נורא ככה זה כשזה חדש. גם כשטוויטר פרצה אל התודעה בשעתו זה נראה הזוי. מי בכלל יתקשר במגבלות של 140 תווים? מה בכלל המודל העיסקי של זה, למשתמש ולחברה עצמה ? ולימים מסתבר שלא חלף זמן רב ויש כאן חברת ענק שהגדירה בעצם מדיום תקשורתי חדש משל עצמה וסביבה מקצועות רבים ומפרנסים: רכזי ניו מדיה בארגונים, עיתונאים ובלוגרים שניזונים ומזינים את הידיעות שלהם בטוויטר תחילה ועוד כהנה וכהנה אשכול תעסוקות סביב פלטפורמה אחת. אז ברוך הבא פיקאצ'ו.

חלל עבודה שיתופי, יש דבר כזה?

רשמים מביקור מקצועני תבת במתחם הנדל"ן השיתופי

כבר שנות דור, שהתנועה הקיבוצית עוסקת בשאלה: איך גורמים לחברות וחברי המשק, לעבוד יום עבודה כמו שצריך? איך מחברים בין ערכי העבודה, לשגרת יום העבודה?

 קיבוצניק צעיר אחד, אדם נוימן שמו, מצא תשובה מענינת וקרא לה  .WEWORK

היום ביקרנו באחד ממתחמי החברה שלו בתל אביב. אדם, היזם והבעלים של חברת WEWORK  היה צריך להרחיק עד ניו יורק כדי לפגוש את שותפו המעצב האיטלקי מיגל מקלבי, בכדי לעלות על ההברקה

 על מה זה בדיוק  WEWORK – מתחם הנדל"ן השיתופי, תוכלו לקרוא באריכות כאן ואם תרצו עוד, אז גם כאן.  אך בתמצית, מדובר בחלל עבודה משותף עם VIBE מטורף.

החברה שהקימו  השניים היא בסך הכל בת 5 שנים ושוויה מוערך בכ 10 מילארד דולר, שזה גבוה משמעותית מהשווי של כל מה שהתנועה הקיבוצית מייצרת בעשור. יש לה סניפים בארה"ב ובאירופה, וקצב ההתרחבות שלה בכלל ובתוך ישראל בפרט שובר שיאים

כעוסקים מקצועיים בתחום התעסוקה קפצנו לביקור חקרני. באנו סקרנים ומלאי שאלות בעיקר לגבי הרלוונטיות של המקום והקונספט לעולם התעסוקה. האמת היא שברגע שהתישבנו במתחם השיתופי ה- VIBE של המקום הילך עלינו את קסמו. רוחל'ה מנהלת המקום הקדישה לנו חצי שעה שלמה לסיור והסברים וכאן ההזדמנות להודות לה (אל תדאגו עשינו לה אינטייק עצבני, כל הרקע התעסוקתי שלה פוענח)

111111.

התישבנו באזור הפתוח של המתחם, שהוא סלון ענק שצמוד לו מטבח ענק. ורוחלה הסבירה: כל חבר (WeWork member) ששילם דמי חבר, מכל מקום בעולם, יכול לבוא לכאן לעבוד, להפגש להרגיש שייך לקהילה ולהנות משתיה מגוונת ונשנושים במטבח. בחלק אחר  של המתחם יש שולחנות ייעודיים, שולחנות בשיטת הכסא החם, חדרי עבודה מאובזרים, חדר הנקה, שרותים עם דלתות של חללית, מבואה מעוטרת בגרפיטי, חדרי שיחה אטומים לטלפונים וועידות סקייפ, ספריה עם ספרים שאף אחד לא ממש קורא, חדרי ישיבות,חדרים שוקקים ורועשים וחללים שקטים במיוחד.

בתוך המתחם כולו עובדים, נפגשים ויוצרים, נשים וגברים מרושתים, וארגונים עם תודעה רשתית הבאים לכאן כדי לעבוד להיפגש לשתף פעולה, לצוד ראשים וכשרונות לאתר לקוחות ולהיות קרובים למרכז הענינים. נראה שמנקודת מבט של מעסיק יש כאן ממש גן עדן. WEWORK דואגת למעטפת תשתיתית, תחזוקתית וקהילתית והמעסיק והעובדים מתפנים לעבודה עצמה.

נראה גם שהמקום ממש תפור על דור הy  ובמידה רבה הומוגני (גברים-חילונים-תלאביביים) אך לדברי רוחל'ה יש גיוון רב. (מנין מנחה כל יום, מתחם כשר במטבח, יש כמובן נשים ויש גם יזמים ערבים והרבה ממברס מחו"ל). במשך שהותנו זה ממש לא הרגיש לרובנו שהסובבים אותנו נמצאים כרגע בעבודה. משהו הפך את הכל לסוג של פאן. מסביבך כל הזמן תחלופה מתמדת של אנשים, תחושת קהילה עסוקה ורוחשת, אירועים מסוגים שונים ורשת חברתית תעסוקתית בינלאומית מקוונת, באמצעותה אתה מתרשת, יוצר לעצמך תעסוקה חדשה ומאתר הזדמנויות שמנפיקים 50 אלף החברים ברשת.

הביקור התגלה כחוויתי במיוחד ועורר המון שאלות:

האם כך בעצם נראה אקוסיסטם חדשני של עולם התעסוקה העתידי?

 ("אנחנו גם ידידותיים לחיות" אמרה רוחלה כשכלב קטן וחמוד חלף לידינו, כאילו דא…).

האם ראוי שתבת תיקח כאן משרד? או שאולי גם בלי הסביבה המשרדית הזאת תטפח קהילת עבודה? האם ראוי שמקדמות ומקדמי התעסוקה יכירו את המקום והקונספט? יפנו לכאן משתתפים בעלי פוטנציאל יזמי?האם זהו מקום ופורמט שניתן להעתיקו גם למשרדי תבת? לתוכניות ואוכלוסיות תבת? אם לא מדוע? עד כמה החיבור  לשרונה מרקט ולפריים לוקשיין שלה חשוב?  מה הערך המותגי והבינלאומיות עושים למקום ולעובדים בו? איזו מין קהילה נוצרת כאן? האם זוהי גירסא ממותנת, גלובלית ופוסט מודרנית של קהילת הקיבוץ שחווה אדם? האם מה שמצליח כאן הוא בעצם המרחב הבריא לאינדבידואל המסובב בקהילה המכבדת ומאפשרת את המרחב הפרטי שלו? עוד כהנה שאלות.

זה נכון ש"אדם לעמל יולד"(איוב ה'). לא אדם נוימן, הוא כבר לא צריך יותר לעבוד יום בחייו, אבל גם אם יתחשק לו בכל זאת לעבוד אזי ב WEWORK SARONA זה בטח ירגיש לו אחרת.