מודלים של הכשרה דינמית בעידן של מחסור בעובדים מיומנים: כתבה אינה סולטנוביץ'

פוסט זה נכתב בהמשך לפוסט שפורסם בבלוג הרשמי של משרד העבודה האמריקאי.

Apprenticeship ("למידה שולייתית" או "חניכות") היא שיטה להכשרה מקצועית, המתפתחת בשנים האחרונות בעולם ונחשבת כמגבירה של מוביליות חברתית. שיטה זו מיועדת לתת מענה לצרכי המעסיקים הזקוקים לעובדים מיומנים, לצמצם את הפער ההולך ומתרחב בין המיומנויות של האוכלוסיה הנכנסת לשוק העבודה לבין המיומנויות הנדרשות בענפים ולסיוע ביציאה מעוני של אלו אשר אינם עובדים או עובדים בשכר נמוך. מקורות שונים בכלכלה האמריקאית מצביעים על כך כי בשנים האחרונות אפשר לציין בבירור כי שיטה זו להכשרה תעסוקתית, משיגה תוצאות חיוביות משמעותיות למעסיקים, למועסקים ולמשק כולו.

הנשיא אובמה הכריז בשנת 2014 על תוכנית להכפלת מספר המוכשרים ב"חניכות" בעבודה כחלק מהתאמה לדינמיקות של שוק העבודה במאה ה 21. משרד העבודה האמריקאי יישם מדיניות שהגדילה ב 75,000 את מספר המשתתפים בתוכניות אלו וזהו המספר הגדול מזה עשור בתחום. זאת ועוד, המשרד מצהיר כי כבר השקיע 175 מליון דולר והשנה יוסיף וישקיע 90 מליון דולר ביוזמות שיגבירו מגמה זו.

גם בישראל, מודל החניכות תופס תאוצה. ג'וינט ישראל – תבת והאגף להכשרות מקצועיות במשרד הכלכלה מובילים בימים אלה את תכנית הפיילוט סטארטר, במטרה לבסס מודל הכשרות בחניכות מבוגרים שיוצע לציבור על ידי הממשלה. במסגרת התכנית, שבסופה יקבל החניך תעודת מקצוע, תכנית הלימודים נלמדת בחלקה במכללה ובחלקה מועברת על ידי חונך בעסק תוך כדי עבודה בשכר. הסטודנטים זוכים במסגרת התכנית גם להעשרה בתחום הכישורים הרכים והמיומנויות הנדרשות להצליח במקום העבודה. עד כה נפתחו הכשרות בתחומים שונים כגון, , מתכת, פלסטיק, מקצועות הרכב,קונדיטאות ועוד. בתכנית, שיצאה לדרך בתחילת 2016 ונמצאת בשנת פיילוט, נפתחו עד כה 11 קורסים ומשתתפים כבר 176 סטודנטים ו- 60 מעסיקים.

רפי רובין- מעסיק המנהל את מחלקת הקונסטרוקציה במפעל JABIL שמייצר מכונות דפוס תעשייתיות ומכונות לתעשיית המוליכים למחצה.  התייחס לצורך בתכנית ולתכנית עצמה, "כיום חסרים הרבה מאוד בעלי מקצוע, אך מצד שני גם אלה שהולכים ולומדים מקצוע מתקשים להשתלב בגלל היעדר הניסיון. התכנית נותנת פלטפורמה עבור אותם אנשים- מכניסה אותם לענף והם מתמקצעים תוך כדי למידה. כולם יודעים שאין כמו עבודה מעשית כדי ללמוד מקצוע ולהשתלב בו, ומצד המעסיק זוהי דרך מעולה להכשיר ולגייס אנשים לתחום".

אולם המהפכה השקטה והמענינת של השנים האחרונות בתחום סוגי ההכשרה המקצועית מתרחשת דוקא במגזר תעשיות ההי טק שם קצב ההאצה של הטכנולוגיה הדיגיטלית והמיומנויות הנדרשות מחייב גמישות ויצירתיות בשיטות ההכשרה. שיטת הכשרה בחניכות שבעבר אפיינה רק מגזרי תעשייה מסורתיים חדרה היום גם לתעשיית ההי טק, לתחום טכנולוגיות המידע והתקשורת, הבריאות והאלקטרוניקה.

לצד שיטת החניכות נכנסו גם מודלים של On The Job Training ובעת האחרונה גם מודל של "טירונות" מרוכזת – BootCamp

121212

מסתבר שקצב השינויים של פיתוח הטכנולוגיה גרם לפערי מיומנויות בעייתיים ביותר בין דרישות וביקושי השוק והתעשיה, לבין יכולות ומיומנויות המשאב האנושי הבוגר את התוכניות האקדמיות של מוסדות ההשכלה הגבוהה. מהנדסי מחשבים למשל, שלמדו 4 שנים בקולג'ים יוקרתיים מגלים עם יציאתם לשוק כי חלק ניכר ממה שלמדו בשנים האחרונות (בעלות כספית עצומה) לא היה כה רלוונטי לשוק ומה שהיה רלוונטי כבר השתנה וכי הם נדרשים ללמוד תחומי ידע חדשים ובעיקר שפות תיכנות חדשות לגמרי שגם הנדסאים שסיימו שנת לימוד מזורזת ועוד ננו-קורס ייעודי של התעשיה, קרובים יותר מהם לצרכי השוק וליכולת השתכרות טובה.

זאת ועוד, למידה תוך כדי עבודה (Learn as you Earn)הפכה להיות חלק ממערך הלמידה המקוון של כל ארגון טכנולוגי גדול. סיסקו למשל מחזיקה אקדמיה מקוונת בה מוכשרים עובדים חדשים להכיר את סיסקו מוצריה וכן תחומי ידע מקצועיים ומעשיים הרלוונטיים למילוי תפקידם. האקדמיה המקוונת ששמה- NETACAD- פתוחה אגב לעולם וכל מי שנרשם אליה ומוכיח עמידה בדרישות הקורסים נמצא כבר למעשה בתוך סביבת ההשמה של יחידות משאבי האנוש של הארגון העוקבות אחר הישגיו. בשל הביקוש הגבוה והדינמי , גורמים רבים בתעשיית ההי טק מדלגים על הצורך בבניה ואחזקה של סביבות לימוד מקוונות משלהם ומאמצים קורסים ספציפיים מסביבות למידה איכותיות קיימות כמו : Coursera, EDX, Udacity   ועוד. בסביבות אלו אגב ניתן לשלב בלמידת העובד החדש גם קורסים מקצועיים תשתיתיים ומשמעותיים וגם קורסים של כישורים רכים נלווים הרלוונטיים לעולם התעסוקה במאה ה 21.

אגב, אין זה אומר שהכשרה בשיטות אלו מתאימה לכל מעסיק ומועסק ובכל מצב ואין זה אומר שהן מייתרות את הלמידה האקדמית. תוכנית הכשרה עדכנית כוללת זמן איכות של למידה ישירה מעובד-שהוא מנטור המלמד את החניך כל מה שנדרש למילוי התפקיד בדגש כאמור על פיתוח המיומנויות הרלוונטיות אך בתמהיל הלמידה הכולל משולבת גם למידה מקוונת המשלימה פערי ידע תיאורטיים הניתנים ללימוד גם ממקורות אחרים זולת המנטור.

בישראל, תופעת ההכשרה במודל של טירונות-בוטקאמפ מראה ניצנים ולצידה גם תוכניות חניכות למבוגרים ותוכניות  Near Shoring  .

למשל, חברת Verisense מהר החוצבים בירושלים, מבצעת ווריפיקציה של שבבים כקבלן עבור חברות היי טק מובילות. שלב הווריפיקציה הוא שלב קריטי בחיי השבבים אשר לרוב מבוצע על ידי מהנדסים, אך Verisense פיתחה מודל ייחודי שבו היא מעסיקה חרדים ללא ניסיון תעסוקתי קודם או תואר אקדמי. המתקבלים זוכים להכשרה אינטנסיבית על ידי מומחי תוכן בחברה ולאחר מכן נחנכים על ידי מהנדסי חומרה. החברה זוכה בעובדים נאמנים בעלות נמוכה מזו של מהנדס חומרה והעובד מקבל הכשרה טכנולוגית ומשרה בשכר גבוה מהממוצע במגזר.

שיטות ההכשרה המגוונות הללו, שחלקן מהוות חידוש בתחום ההי טק, מסייעות לשוק העבודה להתמקד במיומנויות הישירות הנדרשות למילוי המשימה היצרנית. השיח בשוק העבודה עוסק פחות ופחות בתיאורי תפקיד ויותר במיומנויות המעשיות הנדרשות למילוי המשימות המשתנות תדיר ואלו מתכתבות היטב עם הגמישות המאפינת את צורות ההכשרה החדשות. בשוק העבודה העתידי יעלו ויצליחו הסתגלנים. אלה אשר ישכילו לשמור על עדכניות הידע והמיומנויות המשתנות של שוק העבודה באמצעות תוכניות הכשרה גמישות ומותאמות אישית.

מענה חברתי יצירתי לנזקי ה"חדשנות המשבשת"

השינויים הכלכליים החברתיים והתעסוקתיים הקשורים בשינויים שמביאה עמה הטכנולוגיה המאיצה של המאה ה 21, מתחילים להניב לא רק דיון ותיאור של הבעיות והאתגרים, אלא גם התחלה של מתן מענים אפשריים לאתגרים הללו.

כזה הוא הענין סביב המהלך שהתרחש בסידני-אוסטרליה בתחילת שנת 2016 המתיחס לאתגר של כניסת חברת אובר (UBER) לאזור. המענה המענין של הגורמים החברתיים והרגולטיביים האוסטרליים יכול לשמש כמקרה מדגים למהלך יצירתי ופורץ דרך במבחן ההתמודדות החברתית עם נזקי הסופה שמחוללת הטכנולוגיה המאיצה.

תחילה לתיאור הבעיה:

חברת אובר מפעילה אפליקציה המאפשרת לכל נהג רכב פרטי להירשם לאפליקציה ובאמצעותה לקבל פניות מנוסעים סמוכים המעונינים לחלוק עמו את הוצאות הנסיעה ליעד המשותף. חברת אובר גוזרת קופון מכל נסיעה שכזו, בעל הרכב זוכה להשתתפות בהוצאות הדלק ותחזוקת הרכב, הנוסע או הנוסעים שמחים על הזמינות והגמישות וכמובן החיסכון בהוצאות. איכות-הסביבה מרוויחה אף היא בגדול. המפסידים העיקריים הם כמובן נהגי המוניות. לא רק שכמות הנוסעים הנזקקים לשירותי ההסעה שלהם יורדת פלאים, אלא שבניגוד לנהגי אובר חלה עליהם מערכת מעמיסה של הוצאות סביב הסמכתם לתפקיד, תשלומי ביטוח, בטיחות ושאר רגולציה ההופכת את התחרות ללא הוגנת ואף מפלה לרעה. נהגי מוניות נדרשים גם כידוע לשלם סכום גבוה של עשרות אלפי דולר כדי לקנות רשיון ("מספר") ולטענתם זהו סכום ששילמו למדינה מתוך הבנה שזהו נכס מניב וסחיר. ברכישת הרשיון הסתמכו על האפשרות למכור אותו בעתיד ולצרף את סכום המכירה להכנסה הפנסיונית שלהם. כל זה כאמור משתנה כשאובר נכנסת לתמונה.

במדינות רבות בעולם נתקלו נהגי המוניות והרשויות באתגר שהציבה אובר ולא בכולן נמצא מוצא. בברזיל, פקיסטן וצרפת פרצו מהומות של נהגי מוניות בהובלת איגודי העובדים ואלו אף נהגו להזמין נהגי אובר לכתובות מסוימות שם המתינו לנהגי אובר והיכו אותם באלימות. במקומות אחרים פנו נהגי המוניות לבתי המשפט ואף איימו "לסגור את כבישי המדינה" עד להסרת האפליה.

1212121

אובר היא כיום חברה בעלת שווי שוק של כ 70 מילארד דולר. שווי שוק זה הושג במשך כ 7 שנות פעילותה אולם האפקט שלה במגה-ערים במערב הורגש כבר בשנה הראשונה לפעולתה. בעקבותיה צצו חברות רבות המחקות אותה כך ששוק שירותי ההסעה בתשלום חווה את מה שפרופ' קלייטון כריסטיאנסן קרא : "חדשנות משבשת" (Disruptive innovation). תופעה זו שמקבילותיה בענף המלונאות הן AIRBNB או SPACE-X בתחום החלל או WEWORK בתחום המשרדים הופכת להיות יותר ויותר נפוצה. טכנולוגיה חדשנית משנה במהירות רבה את פני השוק, השחקנים השונים מוצאים את עצמם לפתע במצב חדש ששינה את הסדר הקיים לרוב לטובת הלקוחות ולרעת נותני השירות. המימשל מאחר לזהות את הבעיה והתערבותו נמתחת על פני זמן רב מדי בשל תהליכים משפטיים בירוקרטיים ופוליטיים.המענה האוסטרלי לאתגר של אובר מענין איפוא כסוג של התמודדות עקרונית עם תופעה רוחבית מעמיקה של החברה האזרחית החווה את תוצאות ה"חדשנות המשבשת".

הפתרון שהושג בסידני הושג על ידי גורמים אזרחיים-חברתיים שונים שהתאמצו יחד עם גורמי המימשל למצוא נקודת איזון ופיצוי הולמת. הנחת המוצא של כל הנוגעים בדבר היתה שאובר ומתחרותיה בשוק אפליקציות התחבורה השיתופית אינן תופעה שעתידה להעלם אלא להתרחב. אזרחי המדינה הצביעו באגודליהם והזמינו את נהגי אובר בקצב הולך וגובר. נהגי המוניות עצמם, הבינו שהדרך היחידה להתמודד עם האתגר היא להצטרף למגמה וליהנות מכח השוק העולה. המימשל הסכים שיש לשאוף להשוואת תנאים ולאפשר לנהגי מוניות לפעול בתנאי השוק החדשים, כלומר להציע נסיעה משותפת לכמה נוסעים בנסיעה אחת וכן לפצות את הנהגים שרכשו "מספר" בעלות ניכרת. הסיכום היה שתוקם קרן פיצויים אשר תקבל 1$ אוסטרלי מכל נסיעה שיתופית שתתבצע באובר או במונית בשנים הקרובות, הסכום שיצטבר יאפשר לפצות את נהגי המוניות ולהשיב להם את עשרות אלפי הדולרים ששילמו בגין רשיון. כך תיפסק האפליה וכולם יפעלו בתנאי שוק זהים..

האם אנו עדים כאן לתחילתה של תופעה חברתית חדשה, המכילה את "החדשנות הטכנולוגית המשבשת" כברכה כלכלית חברתית וסביבתית אך מוכנה בה בעת לפצות את הנפגעים המיידים בדור המעבר? האם גמישות מסוג זה, בה כל המעורבים בדבר תורמים לפתרון הצודק, תיתכן גם במקומות אחרים בעולם? גם במגזרי שוק הדיור והעבודה השיתופית? כלומר מעבר למקרה של אובר האם יש כאן תבנית אזרחית לפתרון חברתי הוגן כשפגיעתה של החדשנות המשבשת גורמת לאפליה? מה אנו יודעים היום להגיד על "אוכלוסיות הסיכון" של החדשנות המשבשת? הטכנולוגיה מאיצה ומשנה סקטורים רבים, אזי מי מזהה את הנפגעים היום או בעתיד? מי יקבע את גובה הפיצוי? מה יהיו הקריטריונים המגדירים את הפתרון הראוי והצודק? שכן שלא בכל התחומים כמו אצל נהגי המוניות ניתן לאמד נזק מדויק? האם אנו נערכים ליום שבו הביטוח הלאומי הישראלי יכיר בטענת עובדים שאיבדו את מקום עבודתם בשל כניסת "חדשנות משבשת" לתחומם? האם תתקבל בבית המשפט טענת הביטוח הלאומי כי אם ניתנה התראה מוקדמת בדבר השינוי הצפוי בשוק והעובד לא נקט בתהליכי התאמה וגיוון תעסוקתי מתבקשים, הרי שעליו לשאת בתוצאות ולא לקבל פיצויים מכספי הציבור? מהי התראה מוקדמת? מיהם הגורמים המוסמכים להנפיק "אזהרת מסע תעסוקתית" לאזורי הסיכון של תעסוקת המאה ה-21?